הגדה הימנית של קוט רוטי, האפלסיון הקטן והנחשב של צפון עמק הרון, תלולה עד כדי כך שנטיעת ׁ כרמים אפשרית רק בטרסות. הגפנים עצמן נקשרות כל אחת למשולש מוטות הנקרא אֶ ש ָּ אלָ ה, שתפקידו לחזק ולייצב את הגפן. שיטה מסורתית זו שומרת שהגפן לא תיסחף בשיטפונות הגשמים, ׁ ומונעת מהמיסטראל, הרוח העזה של עמק הרון, לעקור אותה משורשיה. סמיכות משולשי האֶ ש ָּ אלָ ה זה לזה יוצרת מבנה מרחבי שמבטיח שהגפנים יצמחו בפרופורציה נכונה שתאפשר להן ולשכנותיהן חשיפה מיטבית לקרני השמש, וניצול מלא של טרואר ששווה זהב. הפעולות הנעשות בכרם חייבות לקחת בחשבון את שיפוע ההר, את גובה הטרסות ואופן הגישה אליהן, ׁ ואת מוטות האֶ ש ָּ אלָ ה שמקיפות כל גפן. מדובר בדרגה כזו של מורכבות שאין להתפלא שמעטים הם הכורמים/ייננים )בצרפתית מכנים אותם ויניירונים( שהחליטו לטפל בכרמים שלהם ידנית או באמצעות סוסים בלבד, ולהימנע משימוש בכל חומר כימי. מי שעושה זאת בהצלחה גדולה, ובולט לכן בחריגותו, הוא חלוץ הכורמות האורגנית והיין ה״טבעי״ של קוט רוטי, ז׳אן-מישל סטפן. אם היום מעטים הם יינני האזור שדוגלים בייננות שכזו, אז תארו לכם שב,1997- כשהחליט לחדול להוסיף גופרית-דו חמצנית ליין, היה בודד כמעט לחלוטין: ״למרות שעשיתי את ההתמחות שלי ביקבים קונבנציונליים, מעולם לא הייתי בעניין של שימוש בכימיקלים״ הוא מסביר. ״מה שגרם לי להבין שיש אלטרנטיבה הייתה שיחה עם איבון מטרה ומרסל לאפייר, מחלוצי הייננות המכונה ״טבעית״, ייננות השואפת למינימום תוספים. הם הראו לי איך אפשר להוציא גם את הסולפיטים". האחוזה של ז׳אן מישל, לה נתן את שם משפחתו מייזון סטפן, נוסדה ב1991- כששכר )אן פרמאז׳, כלומר בתשלום של חלק מסוים מהיבול( 30 דונם של כרם בטופאן-א-סמון, כ40- ק״מ מדרום לליון. כבר אז היה ׳אלקטרון חופשי׳ כפי שהוא אוהב להגדיר את עצמו, שאך זה סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי בבלוויל שבבוז׳ולה, ונמשך מאד לביולוגיה ולצמחים. הוא היה צעיר מאד ובאמתחתו הקטנה שכנו חוצפה למכביר וניסיון מקצועי שהסתכם בתקופת התמחות קצרה אצל ז׳אן-פול ברין בדומיין דה טר דורה בבוז׳ולה, ורקע של עובד אדמה. משפחתו התפרנסה ממטע עצי פרי נשירים, וכשהיה בן 14 נטע עם אביו כרם של 10 דונם. ז׳אן מישל טיפל היטב בכרם ששכר, שכלל גם גפנים ותיקות מאד. הוא השלים רווחים ונטע ייחורי סירה שהכין מהגפנים הטובות שלו. עד לשנת 1994 מכר את חלקו ביבול, ואז עשה את היין הראשון שלו. מן ֹובֶ ה מבוז׳ולה, ולא הוסיף ליין שלו דבר, לא בכרם ׁ ההתחלה העדיף את הגישה המסורתית, בעקבות ז'ּול ש ולא ביקב. הוא מדשן רק בדשן אורגני, ומגן ממזיקים בתערובת של גופרית ונחושת שנקראת ׳מרק בורדלזי׳. בשנים גשומות מאד הוא מפזר סוג של אבקת טלק שסופחת לחות ומונעת היווצרות רקבונות פטרייתיים. בנו של ז׳אן מישל, רומן, הצטרף ב2017- לאחר תקופת התמחות אצל דויד ריינו בדומיין הביו-דינמי ׳לה ברוייר׳, בקורנאס ובקרוז הרמיטאז׳. בהשפעתו החלו השניים ליישם עקרונות של החקלאות הביו-דינמית, שכוללים בין היתר התייחסות ללוח השנה הירחי. באזורים מישוריים הם רותמים סוסים לכלי העבודה, במדרונות התחתונים עובדים עם כננת או טפרים. בצלעות הגבעות, בהן הטרסות צרות וקטנות, הם נעזרים במכוש בלבד. עבור נטיעות חדשות מבודדים קלונים מצטיינים של גפני סרין, אם-הסירה, הגפן הקדומה של האזור. היום מייזון סטפן כולל 45 דונם, כ60%- מהם סירה מקלונים בבחירה מאסאלית, 30% סרין ו10%- ויונייה, ענב לבן שמותר בשימוש כתוספת לסירה. הכרם החשוב ביותר, 15 הדונם של קוטו דה באסנון, נטוע בשיפוע של 40 מעלות על טראסות מגולפות בגרניט רך וגנייס. החלק העליון הוא מ1987-; בחלק הנמוך, שמשמש ליצירת היין Coteaux en Vigne Vieille, יש 9 דונם שניטעו בין 1896 ל.1902- כרמים נוספים הם קוטו דה טופין שניטע ב- ,1980 לה ברשרי מ,1965- וחלקה זעירה של 3 דונם בוורניי שניטעה ב.1992- במזון סטפן שואפים ליצירת יין קוט רוטי אלגנטי ועדין, גסטרונומי, ששומר על הטוהר והרעננות של הפרי. לשם כך הם בחרו לבצע שרייה קרבונית, תסיסה אנזימטית של ענבים בשלמותם, לפני ששמרי הפרא מתחילים את התסיסה הכהלית. את הקליפות ממצים בטמפרטורה נמוכה בתהליך הדומה בעדינותו לאינפוזיה, בהרטבה ללא ערבוב, במינימום התערבות, ובתנאים של היעדר חמצן. ההבגרה נמשכת 12-24 חודשים, בחביות שגילן עד ,20 ורק 10% מהן מתחלפות בכל שנה. היין לא מסונן ולא מיוצב, ולעיתים דורש אוורור קל בכוס.