אזור היין האיטלקי בולגרי שוכן במארמה, דרומית לעיר ליבורנו, לאורך רצועת חוף טוסקנית משגעת. שמו אולי איננו מפורסם כמו אזורי היין המסורתיים יותר של טוסקנה, כדוגמת קיאנטי, אבל מזה כמה עשורים מיוצרים בו כמה מהיינות האדומים האיכותיים, המבוקשים והיקרים ביותר בכל איטליה. היינות המורכבים וכהי הגוון האלה, המכונים 'סופר-טוסקן', מתאפיינים בעושר ארומטי וביכולת התיישנות, והם מיוצרים לרוב מזני ענבים צרפתיים כמו קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק, לעתים תוך שילוב עם סנג׳ובזה, הזן הטוסקני המקומי. השימוש בזנים 'מיובאים', שהיווה חריגה גסה מהתקנות, נתקל בביקורת רגולטורית עוינת ובכתף קרה מן הממסד, וחלוצי הסופר טוסקן נאלצו לסווג את יינותיהם כ-Tavola de Vino( יין שולחני(, כינוי שלרוב מיוחס ליין פשוט וזול. למרות ההתנגדות - או אולי בגללה - סיפור עלייתם לגדולה של יינות הסופר טוסקן הוא אחד המרתקים שיש. העלילה מתחילה במריו אינצ׳יזה דלה רוקטה, בעליה של אחוזה בשם סן גואידו ברצועת החוף של בולגרי, שחזר אי שם בשנות ה70- של המאה הקודמת מנסיעה לבורדו כשהוא מלא התלהבות והשראה. בהשפעתן, הוא נטע קברנה סוביניון וקברנה פרנק; ליין שהפיק מהם קרא סאסיקאייה. את ״יין החברים״ הזה, שנחשב לאב הטיפוס של יינות הסופר-טוסקן, הגיש להנאת בני משפחתו המורחבת, ביניהם המרקיז פיירו אנטינורי, ממשפחת אצולת היין הידועה. הכל השתנה בעקבות טעימת בורדו עיוורת והיסטורית שערך המגזין דקנטר ב.1978- סאסיקאייה, אז יין שולחן אנונימי מיקב צעיר, הביס יינות בורדו נחשבים, וחשף לעולם את הפוטנציאל של בולגרי. אורנלאיה וגראטאמאקו, יינות שהגיעו אחרי סאסיקאייה והפכו אף הם לפריטי אספנות נחשקים, הנכיחו מצב שלא ניתן היה להמשיך להתעלם ממנו. יצרני היין המקומיים אמנם הגדירו ז'אנר סגנוני חדש, אך למרות הצלחתו המסחררת נדרש מהיקבים מאבק עיקש על מנת לזכות בהכרה רשמית. בשנת 1994 בולגרי הוכרז כאזור לייצור יינות אדומים, והיום מיוצרים בו בעיקר בלנדים מזנים בורדולזיים, כמו קברנה סוביניון קברנה פרנק ומרלו, בהם שיעורם של זן הסנג׳ובזה או הסירה לא יכול להיות מעל .50% באשר לבולגרי ביאנקו, ורמנטינו יכול להיות עד 70% מהבלנד, סוביניון בלאן וטרביאנו- עד ,40% וזנים אחרים אסור שחלקם יעלה על .30% אחוזת מונטפלוזו )Montepeloso), שאחראית ליין שלפניכם, חבויה בגבעות סוברטו )Suvereto), סמוך לבולגרי )Bolgheri), ומשתרעת על פני 60 דונם. פאביו קיארלוטו )Chiarelotto Fabio), הבעלים והיינן, מתאר אדמות פראיות עם ניחוח ים-תיכוני מלוח ותווים מתובלים מהצמחייה המקומית, ומינרליות שמביאה לידי ביטוי את טוסקנה. ״האתגר באזור של שפע ים-תיכוני כזה הוא ליצור איזון והרמוניה. אנחנו בסביבה חמה, שבה יש להיזהר לא להגזים. לבטא את התחושות של הטרואר הזה ביין היא המשימה של מונטפלוזו“. הוא נולד בשוויץ לאמא איטלקייה, מקמפיליה מאריטימה, כפר ליד ליבורנו, ועסק במחקר היסטורי. כשטעם כוס נארדו מחוות מונטפלוזו הכל השתנה. זה היה יום ככל הימים, אבל בכוס הזו היה התמצית של התפנית שחייו עומדים לקבל. ״עבדתי בהאיטי.. אבל תוך שבוע הייתי בסוברטו עם היינן אנדראס סטפן, ורכשנו את החווה״ הוא מספר. ״היין נגע בי במקום מאד עמוק. הרחתי בו את האדמה הזו, שאני מאוהב בה עד היום. כהיסטוריון התחלתי במאקרו, אבל היום אני יורד יותר ויותר לרמת המיקרו, בניסיון לבטא את הזהות שלה.״ בשנים הראשונות פאביו עבד בשיתוף פעולה עם היינן לוקה ד׳אטומה, אבל ב2003- החליט להתרחק מהגישה הגלובלית של בורדו ששלטה בחוף הטוסקני. הוא השקיע שנים בחיפוש זנים מקומיים שיהוו את עמוד השדרה החדש של החווה: סנג׳ובזה, מונטפולצ׳יאנו, אליקנטה ומלוואזיה נרה. ״הבנתי שעלי להתקדם בשני מסלולים: גאברו )קברנה סוביניון( עבור מקהלת היינות הבין לאומייםו בעוד ׳ֵנ או׳ )יין הדגל( ו-׳נארדו׳ )גפנים בוגרות( ישמשו הסולו של טרואר סוברטו. ׳א-קוו׳ הוא יין הכניסה, בלנד ים-תיכוני, ו׳לופו׳ הוא חלקת סנג׳ובזה יחידנית.״ בשנת 2007 הצטרף לחברה סילביו דנץ )Denz Silvio), יזם שווייצרי ידוע ואוהב יין מושבע, שהוא גם בעלים של יקבים בבורדו כמו שאטו פוז׳ר ושאטו לאפורי-פייראגיי בסוטרן כמו גם בעליו של מפעל הקריסטל האייקוני לאליק.