קרמנר הוא אחד הזנים שלא צלחו במכורתו שבחבל בורדו, אך הוא זכה להתאקלמות יוצאת דופן בצ׳ילה, שם הוא קבע את ביתו. רגיש ללחות וקור, הקרמנר סבל מאד מתנאי האקלים האטלנטיים של אזור בורדו ואחרי הפילוקסרה אותה כנימה שפגעה והשמידה את מרבית כרמי אירופה במאה ה-19, העדיפו כורמי האזור לנטוע בעיקר קברנה סוביניון ומרלו, והקרמנר נותר רק בשם ובזיכרון עמום. אך בקצה השני של כדור הארץ, יקבים בצ׳ילה החלו כבר אז לייבא שתילים מבורדו לכרמיהם החדשים שנטעו, וכך בחשבם שאלו הם שתילי מרלו הצילו, בלא לדעת עדיין, את זן הקרמנר מהכחדה. תנאי האקלים, היעדר הגשמים והקור בעמקי קולצ׳גואה, ראפל ומאיפו, גרמו לזן להצליח באופן מיוחד באזור. היינות נמכרו תחת השם מרלו, אך ליינות היה מאפיין ייחודי, עד כדי כך שעם השנים ניסו להבין מדוע המרלו הצ׳יליאני מפולפל וירוק יותר. בתחילה יוחס הדבר לביטוי של קלון של זן המרלו, אחרים חשבו שהסיבה היא הטרואר של צ׳ילה, אך מחקרים אמפלוגרפיים בשנת 1994 הוכיחו מעל לכל ספק שכל מה שנחשב עד אז לכרמים של מרלו אינם אלא כרמי קרמנר. צ׳ילה אף הכירה בכך רשמית בשנת 1998, וכך יצא שכפי שארגנטינה מצאה לה זן דגל – המלבק, אורוגואי את זן הטאנאט היה זה קרמנר זן הדגל שהביא גאווה והכרה לצ׳ילה, כמובן יחד עם הזן המתאים את עצמו לכמעט כל אזור ואקלים, הלא הוא הזן הנפוץ בעולם הקברנה סוביניון. ביין שבידיכם תוכלו למצוא את המאפיינים הטיפוסיים הנחשקים של הזן שגרמו לו להיות אהוב כל כך. עם גוונים של פלפל ירוק, קסיס ועץ ארז הקרמנר מעניק מבטא ייחודי בנוף, משהו כמו חיבור בין ארומות של קברנה מאזור בורדו עם מרקם ״עולם חדש״ מהנה ומשיי של ביתו החדש בדרום הכדור. בקיצור כיף אמיתי ויין משמח מאד.