לא רחוק מוונציה, בין ורונה לאגם גארדה שבצפון איטליה, משתרע אזור היין הקלאסי של ולפוליצ׳לה. בשנת 1772 נרכש פה עמק קטן, וואיו דאיי מאזי, על ידי משפחת בוסקאיני. שבעה דורות אחר כך, עדיין בשליטת אותה משפחה, קרויה על שמו של אותו עמק קבוצת היין מאזי. עם אחוזות וכרמים משובחים שנקנו על פני השנים, שיתופי פעולה עם שמות היסטוריים נוספים ברחבי איטליה, מיזמים חובקי עולם ויצוא ל-120 מדינות, ניתן היה לחשוב שמדובר בענק יין, עסק נטול נשמה שטוב היינו עושים אם במקום דף יין היינו מצרפים לו גיליון אקסל. אך לא כך הוא הדבר כשמדובר במשפחה המיוחדת הזו, שהבינה שמסורת יכולה להיות נכס מבדל, ובחרה לדבוק במסורת תוך מחקר מעמיק ומתמשך בטרואר ובזנים המקומיים של חבל הארץ שבו היא פועלת.
היינות המפורסמים ביותר של אזור ונטו הם אמרונה ורצ'יוטו, שמיוצרים בטכניקה שמכונה אפאסימנטו (Appassimento) שיטה זו, בה מתמחים בני משפחת בוסקאיני יותר מכל, מתארת תהליך של ייבוש חלקי של הענבים על מנת לקבל ריכוז גבוה יותר של צבע, ניחוחות וטעמים. בשיטה עתיקת יומין זו, בה ריכוז הסוכר הגבוה בענב הביא ליצירת יינות מתוקים, הפך הרצ'יוטו - יין הקינוח המסורתי לגולת הכותרת. אך ב-30 השנים האחרונות עם ירידה בשתיית יינות מתוקים, החלו באזור ונטו לייצר גם יינות יבשים מלאי גוף ועתירי אלכוהול תחת השם אמרונה, וכיום הוא נתפס בקרב רבים כביטוי העליון ליינות האזור.
למרות שמשפחת בוסקאיני מפורסמת היום בזכות שלל יינות מטרוארים שונים סביב ורונה, אמרונה היה ונותר היהלום שבכתר. היין מיוצר מענבים שנבחרים כמתאימים לייבוש, קרי ענבים בריאים שתלויים על אשכולות מאווררים. לאחר הבציר, מפוזרים הענבים על מחצלות במבוק מסחופת נהר, ומונחים לייבוש בחדרים מיוחדים שנקראים פרוטאיי, שם ישהו במשך יותר מ-100 ימים, יתייבשו לאיטם ויאבדו 30-40% ממשקלם. הענבים היבשים, שרמת הסוכר בהם גבוהה, נסחטים רק בפברואר, ותוססים על קליפותיהם במשך 50 ימים. היין יתיישן בחביות עץ לפחות 3 שנים נוספות לפני שיבוקבק. התוצאה יכולה להיות יין יבש ואלכוהולי או יין מתוק, ובכל מקרה יין עם גוף מלא ועשיר מאד. תחת השם מאזי מיוצרים מדי שנה 5 סוגים שונים של אמרונה (אפאסימנטו יבש), כך שלא מפתיע שסנדרו בוסקאיני, נשיא הקבוצה, מכונה מיסטר אמרונה.
אך עם כל הכבוד לאמרונה, במאזי לא זונחים גם את הקלאסיקות האזוריות האחרות והמעט פחות נוצצות ומפורסמות. היקב מייצר שורה של יינות מהאפלסיונים השונים של ונטו, בין אם מדובר בולפוליצ'לה קלאסיקו, ברדולינו, סואבה ולוגאנה. המחויבות לעשייה אותנטית שמסתמכת על זנים מקומיים הייתה ונותרה חוט השדרה שמחבר את היינות מתחתית הפירמידה ועד לקודקודה.
כחלק מאותה מחויבות וכמי ששורשיו נטועים עמוק במסורת היין של חבל ונטו, ייסד סנדרו בוסקאיני את ה-׳קבוצה הטכנית׳ של מאזי, עליה הפקיד את בנו רפאלה. מדובר בקבוצת מחקר רב תחומית שמטרתה לשמר מסורת ואף לשפרה תוך התאמתה לטכנולוגיה עכשווית. במסגרת זו הומצאה מערכת שליטה ממוחשבת על חדרי הפרוטאיי, שמדמה את תנאי הלחות והטמפרטורה הטבעיים ששררו בשנים הטובות ביותר, בודדו שמרים שמצליחים להתמודד עם רמות אלכוהול גבוהות כנדרש בתסיסת אמרונה, וכן נעשו מהלכי חיפוש אחר זני ענבים מקומיים שנעלמו. האגרונומים שבקבוצה הטכנית בדקו ונטעו מחדש 48 זנים שונים על מנת להציל את המגוון מכיליון. הדוגמא הבולטת להצלחת המהלך הוא זן האוזלטה. זן עתיק זה שנתגלה מחדש על ידי מאזי בשנות ה-׳80 קיבל אישור רשמי להיכלל ביינות ולפוליצ׳לה בשנת 2003, וניטע בצורה נרחבת מאז. היום נעשה בו שימוש בבלנדים שונים, כגון טואר, להם הוא מוסיף מורכבות יוצאת דופן, צבע עמוק, מבנה וריכוז. ויש גם נקודה ישראלית כמובן, שכן הזן ניטע גם בישראל, בכרם שורש של יקב צרעה, למטרת התנסות ולמידה.
מרתפי היין של מאזי הם מוזיאון תת-קרקעי עצום המשלב חדרי חביות, חדרי ייבוש, יצירות אמנות וארכיון יין, אשר פזורים על פני מספר קומות תחת המטה ההיסטורי בסנט אמברוג׳יו די ולפוליצ׳לה, בלי לפגוע בפני הקרקע או בנוף הכפרי. אם אתם אוהבי תרבות ויין, ביקור ביקב הוא בגדר חובה כשאתם מזדמנים לאזור.