למרות שבאזור היין הפורטוגלי באיראדה, שממוקם לאורך רצועת החוף שמשתרעת בין ליסבון לפורטו, מייצרים יין כבר כמה מאות שנים, שמו של האזור מעולם לא נקשר בהקשרם של יינות איכותיים במיוחד. הקואופרטיבים ששלטו באזור במהלך מרבית שנות המאה ה-20, שהסתמכו על רכישת ענבים מאלפי הכורמים של באיראדה, שמחזיקים כל אחד בשטח קטן משל עצמו, לא באמת הצליחו להפיק יינות איכותיים מספיק כדי להוציא את שמם של יינות האזור אל מחוץ לפורטוגל. לאחר המהפכה הפוליטית בפורטוגל ב-1974, שהביאה לקריסת שוק יינות האזור ופגעה קשות בקואופרטיבים, יצא אזור היין המיוחד הזה לדרך חדשה עם כוחות רעננים וחלוציים.
בדיוק באותם ימים של ראשית שנות ה-80, בהם זכה באיראדה להפוך לאזור יין בעל הגדרה רשמית (DOP בהגדרה הפורטוגלית), החל לפעול בו האיש שיהפוך למזוהה ביותר עם יינותיו-לואיש פאטו. לואיש היה מהנדס בתחום הכימיה כאשר ירש מאביו, ז'ואאו, את הכרמים והיקב המשפחתי. בהיותו אדם שרחוק שנות אור מההגדרה קונפורמיסט, אך הוא החל כבר בתחילת דרכו לנסות ולהתנסות במטרה לבנות מוניטין מחודש ליינות האיזור. היום, ארבעה עשורים מאוחר יותר, כאשר יינות מבאיראדה מיוצאים לרחבי העולם, כבר אפשר להכתיר את משימתו כהצלחה.
כמעט כל מה שפאטו (בפורטוגלית ׳ברווז׳) נגע בו באותם ימים נחשב לחלוצי בבאיראדה. הוא היה הראשון להפריד את הענבים מהשזרות בתהליך הפקת היין במטרה לקבל יינות נקיים ונגישים יותר, הראשון להשתמש בחביות עץ אלון צרפתי, הראשון להפיק יינות מכרם יחידני וכן הלאה. זן הענבים המקומי באגה, ממנו יוצרו בעבר יינות אדומים קשוחים ונטולי חן, הפך תחת ידיו של לואיש לפרוייקט של ממש. היום מייצר ממנו פאטו יינות, שגם אם עדיין לא בשביל כל אחד, יש בהם קסם רב שכבש אוהבי יין רבים ברחבי העולם. לא בכדי הוא מכונה בפורטוגל 'מיסטר באגה'.
פאטו הוא אחת מהדמויות הבולטות והמעניינות ביותר של עולם היין הפורטוגלי ובכלל. ביקור ביקב שלו הוא אמנם עצירת חובה בכל סיור יין בפורטוגל, אבל מספיק לסקור את תוויות היין שלו כדי לקבל את הרושם שמדובר ביצרן מהפכני ומלא הומור. היינות שלו, בין אם אלה הלבנים, המבעבעים או האדומים, מגיעים תמיד עם טביעת אצבע מקומית ומקורית שלא משאירה מקום לספק. וזה עוד לפני שהגענו לדבר על היינות של הדור הבא של מפשחת פאטו, בתו פיליפה, שמפיקה בעצמה יינות מסעירים באזורי היין דאו ובאיראדה. אבל על כך בפעם אחרת.