יינות אזור שבלי, האזור הצפוני ביותר בבורגון שבצרפת, בין דיז׳ון לפריז, זוכים בשנים האחרונות לביקוש שיא הן בארץ והן בעולם. למעשה, השם שבלי הפך שגור כל-כך בפיהם של צרכני יין, לרבות צעירים שמגלים את העולם הזה ממש עכשיו, עד כדי כך שרבים מהם אינם יודעים שמדובר בכלל בשמו של אזור יין מוגן, אפלסיון בצרפתית, בו מיוצרים יינות לבנים מזן הענבים שרדונה. ואם אתם חושבים לעצמכם עכשיו :שרדונה מיוצר בכל-כך הרבה מקומות, אז מה העניין הגדול? אז נשיב לכם באותה תשובה שתקבלו מאיתנו בלא מעט מקרים- טרואר, חברים, טרואר )ואם איכשהו אתם איתנו ועדיין לא מכירים את המושג הזה, אז מדובר במילה בצרפתית שמגלמת את כל מגוון המשתנים שמשפיעים על אופן גידול הענבים באתר ספציפי- קרקע, אקלים, גובה, מפנה ואפילו מעורבותו של האדם בכרם(. טרואר, בניגוד לטכניקות, אינו ניתן לחיקוי, וזה של שבלי מיוחד בעיקר בזכות הרכב הקרקע יוצא הדופן שעליה גדלים הענבים, הקימרידג׳יאן )Kimmeridgian). זוהי אדמת גיר וחמר עשירה במאובנים, שמתנקזת בקלות ותורמת לטעמו ומרקמו המינרלי הנהדר של היין. הקור הצפוני שומר על חמיצות גבוהה ועל חדות, שתי תכונות נדירות בשרדונה מאזורים חמים יותר. בעקבות הפופולריות של השנים האחרונות גדל מאד ההיצע של יינות שבלי בשווקים ומחירם האמיר, כך שהיום תמצאו לא מעט יינות שבלי תעשייתיים, מכניים, מוצרים גנריים לכל דבר שפשוט רוכבים על השם שמתגלגל נהדר על הלשון. אבל לא תמיד המצב היה כזה, ותאמינו או לא, היו ימים שאף היה צריך לאחד כוחות כדי למכור בקבוק אחד של שבלי. איחוד שכזה נעשה ב,1923- בעיצומו של המשבר הכלכלי של מלחמת העולם הראשונה, אז איגד האב באליטראן חבורת כורמים לקואופרטיב שמטרתו להתמודד טוב יותר עם האתגרים של התקופה. יחד, בלב הכרמים, הם הקימו יקב, לה שבליזיין, ועד אמצע שנות ה50- המשיכו לספק לו את הענבים. היקב היה אחראי על ייצור היין ועל המכירה הסיטונאית שלו, בעיקר לסוחרי יין מקומיים, הלוא הם סוחרי המותגים המסחריים הגדולים. בשלב זה הכורמים הבינו שהפרי שלהם איכותי דיו ושביכולתם לגבש באמצעותו סגנון עצמאי, והחליטו לספק את הפרי כתירוש, כלומר לסחוט את היבול מיד לאחר הבציר, כל חלקה בנפרד, ולהעבירו ליקב בצורת מיץ שעוד לא תסס. פרט זה הפך להיות סימן ההיכר של הבית והעניק לו שליטה מלאה על תהליכים ואיכות. נתונים של תירוש מחלקות שונות נבדקו ונשמרו בקפידה, והכורמים העמיתים שיתפו ביניהם ידע הרבה לפני ששיתוף ושימור ידע היו מושגי מפתח בעולם היין. היום מונה הקואופרטיב לה שבליזיין כמאתיים וחמישים מגדלים אשר מעבדים כרבע מתוצרת אזור שבלי כולו, כלומר כ12,000- דונם של כרמי ענבים ביקב. המילה קואופרטיב, בעיקר בגלל אזורים אחרים באירופה, עשויה לבלבל ולגרום לכם לחשוב כי מדובר באיכות יין בינונית, אך לא כך הדבר במקרה הזה: בלה שבליזיין יש תוצרת מחלקות מכל הדרגות לרבות הגבוהות ביותר, שש חלקות גראן קרו ושמונה-עשרה חלקות פרמייה קרו, והוא מייצר מהן יותר משלושים יינות מטרת הייננות המוקפדת ועטורת הפרסים של היקב היא לשמר ולבטא את הניואנסים והעומק של שבלי. התסיסה וההבגרה מתבצעות במכלי נירוסטה בטמפרטורה מבוקרת, ובמקרים מסוימים היין מועבר לשהות בחביות אלון של 228 ליטר. המחזור של לה שבליזיין הוא 50 מיליון יורו והיקב אף מחלק את רווחיו בין חבריו.