אמיליה-רומאניה הוא העמק השופע שברצועה הצפונית של המגף האיטלקי, בין נהר ה-פו לאפנינים, רגע לפני עיטור הנוצות של המגף. תחומה כחלק המעניין של הסנדביץ׳ בין לומברדיה ו-ונטו שמצפון לטוסקנה שמדרום, אמיליה רומאניה ידועה במעדנים המסורתיים שמיוצרים בה ובמותגי העיצוב הגדולים של עולם הרכב האיטלקי. די אם נזכיר את השמות מעוררי התיאבון פרושוטו מפארמה, פרמג׳יאנו רג׳יאנו או גראנה פדאנו, את החומץ הבלסמי של מודנה או את הפסטות המקומיות טליאטלה וטורטליני כדי שמיצי הקיבה שלנו יתחילו לפעול. ואם אתם אוהבים מכוניות שוות, מה תגידו על פרארי, למבורגיני ובוגאטי? לה סטופה, אחוזה בשטח של 500 דונם בצפון-מערב אמיליה-רומאניה, נוסדה בסוף המאה ה19- על ידי עורך דין עשיר בשם ג׳יאנמרקו אג׳נו, על שמו קרוי היום היין לה סטופה אג׳נו. את השתילה מחדש שלאחר מגפת הפילוקסרה, כנימת הגפן האימתנית שכמעט כילתה את כרמי אירופה, תפש אג׳נו כהזדמנות להתנסות בזנים אצילים מרחבי העולם. כך קרה שכשהאחוזה נרכשה בשנת 1973 על ידי משפחת פנטליאוני היו בה 320 דונם כרמים של שרדונה, סוביניון בלאן, פינו נואר, פריולאנו ופינו גרי. 20 שנה ביקבקו מהם בלה סטופה יינות זניים, שלא זכור לנו שטעמנו אותם, ואנחנו כמעט משוכנעים שלא היו זוכים להיכנס לקולקציה של צ׳ירז. כיום אפשר להגיד שמיוצרים בלה סטופה יינות אמיליאניים מאד, המבטאים בצורה נהדרת את הטרואר של האזור ומשתלבים באופן מושלם עם האוכל של אמיליה רומאניה ליצירת חווית טעם עשירה ומגוונת. כפי שהבנתם, זה לא תמיד היה כך; לפעמים תנועה קדימה דורשת את האומץ לקחת צעד לאחור. ב1991- אלנה פנטליאוני קיבלה את הובלת היקב כשלצידה הוינייאיולו )כורם שהוא גם יינן( ג׳וליו ארמאני. הם ידעו שהזנים הבינלאומיים שנטע אג׳נו מבשילים מוקדם מדי, ולא מתאימים לאקלים החם של אמיליה רומאניה. בשנת ,1996 לאחר מחשבה רבה, החליט הצמד לשתול מחדש את אדמת החרסית הכבדה של האחוזה בברברה ובבונארדה, ענבים אדומים מקומיים שבמרוצת הדורות עברו התאמה לאזור. בנוסף ניטעו כמויות קטנות של מלבזיה די קנדיה, אורטרוגו וטרביאנו ליינות לבנים, והחקלאות הוסבה לאורגנית. מובן כי מדובר במשימה מאתגרת ויקרה, שרק מעט יקבים היו מוכנים להתמודד עמה, אך אלנה וג׳וליו לא היו מוכנים לעשות את זה אחרת. יקב לה סטופה מייצג את השילוב המושלם בין מסורת וחדשנות, בין כבוד לקרקע לגישה מודרנית וידידותית לסביבה. היינות שמיוצרים ביקב הם לא רק תוצר של עמל וטיפוח רב, אלא גם ביטוי עוצמתי של הטרואר המיוחד של אמיליה-רומאניה. באמצעות המחויבות לאיכות, קיימות ושימור המורשת, לה סטופה ממשיך להוות דוגמה ומופת בקרב שוחרי יינות איכות במינימום התערבות, ואלנה נחשבת דוברת מבוקשת בתערוכות ובכנסים. היינות מותססים על שמרי הבר במכלי נירוסטה ובטון, ולאחר מכן מועברים להבגרה במגוון חביות עץ קטנות וגדולות. גופרית אינה מוספת במהלך הייצור או הביקבוק, למעט כמות קטנה ליין הכניסה ”Trebbiolo”. בשל האקלים החם של האזור, ג׳וליו מעדיף מגע ממושך עם הקליפות כדי להפיק מהם כמה שיותר. הגישה של לה סטופה לביקבוק ושחרור היין מתוארת בשתי מילים: תצפית וסבלנות. אין זה נדיר שיינות מבגירים בחביות במשך שנים לפני הביקבוק, ולאחר מכן עוד שנים רבות בבקבוקים לפני השחרור לשוק. בעוד שהיין הצעיר ”Trebbiolo ”נמכר בקיץ שלאחר הבציר, אין כללים דומים ל“Macchiona “,”Barbera ”או ”Ageno ;”אלו בדרך כלל משוחררים לפחות חמש שנים לאחר שנבצרו. בנוסף, בציר צעיר יכול להתבקבק לפני בציר ישן יותר, והבצירים אינם משוחררים בסדר כרונולוגי. במילים אחרות, היינות משוחררים כשהם נחשבים למיטביים לשתייה.