למרות שהיין כבר לא מורכב מ-5 זני הענבים שהעניקו לו את שמו, ג’ובאנה מסנגרת על השארת השם המקורי ואומרת שלעלי הסנג׳ובזה יש חמש אונות וחמישה פרחים בכל אשכול, ושכתובת הבית שלהם היא מספר 5, ושבבית הספר האיטלקי מקבלים ציונים מ-1 עד 10, כשציון 5 אומר שנכשלת… אז הנה לכם אנדרסטייטמנט טיפוסי שמסגיר את הצניעות של ג׳ובאנה.

בראשית הדרך, יין ה׳צ׳ינקווה׳ (5 באיטלקית) היה עשוי מהגפנים הצעירות של לה טראמה. אך בשנים האחרונות עם תוספת פרי מכרם חדש שג׳ובאנה רכשה, זהו יין עצמאי לחלוטין. כך שאם בעבר הגישה הרווחת הייתה שצריך לשתות אותו בזמן שיין לֶה טְרָאמֶה מתיישן, היום זה כבר יין רציני בזכות עצמו. אז גם אם צ׳ינקווה אולי בנוי פחות לתלפיות מלה טראמה, הוא אינו פחות אצילי, והוא בהחלט מבטא הן את הטרואר של הגבעות המקיפות את קַסְטֶלְנואוֹבוֹ בֶּרַרְדֶּנְגָה, והן את האופי המובחן כל כך של הסנג’ובזה.

מבחינת סגנון, היינות של לה בונצ׳י שייכים לליגה של היינות המסורתיים האגדיים של האזור כמו מונטוורטינה או קסטל’אין וילה. גם ביין הצ׳ינקווה הצעיר יותר, אנחנו בלב הקלסיציזם של קיאנטי – מעודן, מאוזן, מורכב, אבל בעדינות. כך שזהו יין רך ואלגנטי, המציג את הצד הפרחוני של זן הסנג’ובזה עם טוהר נפלא ועתיר אנרגיה ועם יופי מקסים ופשוט שגורם לך לחזור לכוס שוב ושוב.