אם כבר אפשר לדבר במונחים של "ישראל החדשה" בהקשר של יין, אז ליינן איתי להט יש תפקיד מרכזי בתנועה הזו. הקריירה של להט, שהחלה בצוות הייננים של יקב ברקן והמשיכה בתלם של ייעוץ מקצועי ליקבים שונים בישראל, התפתחה בשנים האחרונות לכיוונו של מותג עצמאי שבו הוא מפיק את יינותיו האישיים ביותר. יינות שבהם, כך הוא מקפיד לטעון, הוא מנסה למצוא את ה'זהות הישראלית', אותו מונח חמקמק כל-כך שמעמיד אתגר אמיתי אל מול ענף היין המקומי בן-זמננו. "ייננים מהדור שלי" טוען להט, "מנסים היום להיות קודם כל ישראלים. אם נצליח, אנחנו נהיה האבות המייסדים של הזרם הזה".
לאחר שחווה את עולם היין הישראלי על שלל גווניו, להט מגיע לשלב הנוכחי לא רק בשל, בוגר ומנוסה יותר, אלא חמוש בתובנות אמיתיות על האופן שבו מיוצרים יינות בישראל בשני העשורים האחרונים. המסקנה שלו, לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי ביינות להט של השנים האחרונות, יכולה ללמד על ההתפתחות ההדרגתית המבורכת שעוברת הייננות הישראלית, או לכל הפחות חלקים ממנה.
אם בעבר לא מעט יקבים מקומיים נטו להטביע את הטרואר הישראלי עמוק מתחת להשפעותיהם של בשלות יתרה ושימוש מופרז בעץ, אז היינות של להט שואפים להימנע מכך ככל שניתן. אלו יינות שמתאפיינים בייננות נקייה ומדויקת, כזו שמאפשרת לפרי להתבטא באיפוק ובאלגנטיות, וניכר כי נוצרו מתוך כוונה שיילגמו לצד מנות מהמטבח המקומי, ולא רק במטרה לייצר רושם. "אחרי הכל" אומר להט, "אני לא מתכוון להסתפק בכך שמישהו יחמיא לי שהיין שלי מזכיר לו יין צרפתי. אני רוצה להגיע למצב שיהיה לו טעם ישראלי".