היין הראשון ששם את יעקב על מפת היין הישראלית היה עשוי על טהרת זן הסמיון. ׳עמק הציידים׳ 2007 בהשראת אזור האנטר ואלי באוסטרליה הראה צד חדש אפשרי בייננות לבנה בישראל, כאשר ענבי הסמיון נבצרים מוקדם מאד, משמרים בכך חמיצות גבוהה וחרישיות ארומטית, שבהינתן כמה שנים יזרחו באור נגוהות תוך התפתחות מורכבות ארומטית יוצאת דופן. והנה כמה שנים עברו ויעקב חתם עוד חדשנות מקומית בהיותו ראשון המתנסים בייננות של לבנים על קליפותיהם. ביין שלפניכם מתכנסים שני החידושים בו בזמן, עם סמיון התוסס ומבגיר על קליפותיו וטאניניו. סמיון הוא זן שמקורו בבורדו וכפי ששר יצחק קלפטר הוא ״לוקח ת׳זמן״. הוא אינטרוברטי, ביישן, מעט גמלוני בצעירותו, אך כשמניחים לו לגדול בשקט הוא משיב כגמולו על אורך הרוח. לרוב איננו מוצאים סמיון בגפו, שכן לרוב הוא משודך לסוביניון בלאן המוחצן יותר, איתו הם עושים חיים משוגעים סביב העולם מבורדו דרך קליפורניה ועד ישראל. יעקב בוצר את הסמיון מוקדם יחסית, אך ההבגרה על הקליפות מעניקה את מה שחסר לו בדרך כלל בייננות הלבנה הקלאסית. הזן מעניק דבשיות אופיינית מורכבת, עם ריחות של דונג יבש ולמרות שאין לו את חוט השדרה החומצי, עם הבציר המוקדם האיזון שלו פשוט נהדר. אם סמיון כאמור, מופנם בדרך כלל בשנתו הראשונה בתצורתו הלבנה, הרי שעל קליפותיו היין מפגין הרבה יותר ׳אישיות׳ ובנוסף יש בו הידוק קשוח משהו, המבקש חידרור בדקנטר. כמו יינות של השרייה ארוכה, ליין מרקם טאני והוא מפתח מנעד ארומות וטעמים המבטא את אופיו המלא של הזן, הכולל גם את אלו המגיעים מן הקליפה ומן החרצן, שביין לבן בדרך כלל אינם באים לידי ביטוי כלל. עם ארומות של פירות נשירים צהובים וכתומים, היין מעניק רמז לזהותו, עם ניחוחות של יערת דבש המסגירה את זה שמדובר בסמיון, כזה המחפש את מקומו על הציר שבין הלבן והכתום.