איסמאל גוסאלו, היינן הספרדי של היקב הרדיקלי מיקרוביו, נולד באמצע עונת הבציר של שנת ,1971 על היקב: בכפר נִ יאֶ בָ ה, במחוז סגוביה, ברואדה שבאזור היין קסטייה ולאון. דור חמישי לכורמים מסגוביה, צפון- מערבית למדריד, הוא היה התינוק האחרון שנולד בכפר, כאשר לאחר לידתו הופנו נשים הרות ללדת בבית החולים המחוזי. את קנאותו למינימום התערבות בתהליכים המיקרוביאליים הטבעיים שכרוכים בעשיית יין, כמו גם לגפנים הבוגרות שבבעלות משפחתו, יש המשייכים לאופן בו הגיח איסמאל מבטן אימו. בסוף המאה ה19- הוכו גפני אירופה בכנימת שורשים בשם פילוקסרה שמקורה באמריקה הרחוקה. היא עברה מכרם לכרם, חיסלה אותם ומחקה במהירות אזורי יין שלמים. הגפנים שניטעו מחדש הורכבו על כנות אמריקאיות שהיו עמידות לכנימה, ורק באזורים רחוקים ומבודדים במיוחד, או באזורים חוליים שבהם לפילוקסרה קשה לשגשג, ניתן למצוא גפנים בנות מאות שנים הגדלות על שורשיהן המקוריים. נִ יאֶ בָ ה הוא אזור חולי שכזה ובו, בגובה 900 מטרים, בין יערות אורנים, יש למשפחת גוסאלו כרמים קטנים של גפנים בנות למעלה מ200- שנים. הכרמים זוכים ליראת כבוד גדולה, המלווה במחויבות לטפחם ולהעבירם הלאה, לדור הבא, בבריאות מלאה. הדבר נעשה באמצעות חקלאות אורגנית מסורתית שזכתה לכינוי ׳ביוסינרגית׳. גישה שהקדימה בכ2000- שנים את זו הביו-דינמית של שטיינר, אך דומה לה במהותה. ֹ וֶרְ דֶ חו, הענב המקומי הירקרק - כפי ששמו מרמז )ורדה בספרדית הוא ירוק, ולמרות שקל להתבלבל עם ורדליו הפורטוגזי, אין בין הזנים כל קשר( - שימש עד לשנות ה70- של המאה הקודמת להפקת יין כפרי, מחומצן וחסר ייחוד. מי שזיהה ראשון את הפוטנציאל הטמון בזן ובסופו של דבר שם את אזור היין הקטן ֹ רואדה על המפה היה המרקיז דה ריסקל, שהגיע מריוחה מלווה ביועץ הצרפתי המפורסם אֶ מִ יל ּפֶ יְנו. ֹ השניים הראו כי ניתן לייצר מוֶרְ דֶ חו יינות לבנים יבשים וארומטיים שתאמו לביקוש של אותה תקופה. לא עבר זמן רב עד שהצטרפו אליהם יקבים נוספים, למשל ״ויניידוס דה נייאבה״ שהקים אביו של איסמאל, ֹ בהם הפיקו יין וֶרְ דֶ חו יבש וזני לצד בלנדים חסרי זהות ייחודית עם סוביניון בלאן. ב2005- חברו איסמאל גוסאלו וחאבייר זאקניני, יינן מריברה דל דוארו, ויחד הקימו את יקב אוסיאן. מטרתם הייתה לחקור את הפוטנציאל הזועק לשמיים של הגפנים הבוגרות הנדירות של סגוביה ולבטא את מאפייני הטרואר הייחודיים באופן שלא מומש ביינות רואדה הפופולריים. למרות שהמיזם הפך לאחד מייצרני היין הלבן הנחשבים של ספרד, איסמאל לא הסתפק בו. הייננות ה״טבעית״ אליה נחשף בביקור בתערוכת ״לה דיב בוטיי״ בעמק הלואר בצרפת שבתה את ליבו, וב1998- הקים במקביל את מיקרוביו, מיזם משפחתי גדוש ֹ חדוות מחקר ורוח חופשית, שהקנה לאיסמאל את התואר ״הקוסם של וֶרְ דֶ חו״. ב,2013- לאחר שמכר את חלקו באוסיאן, נשאב כל כולו אל מיקרוביו, שם הוא מפיק כיום 45,000 בקבוקים בשנה בלבד. איסמאל מוכר כ60%- מהיבול של 28 החלקות שלו המשתרעות על 275 דונם ועובד רק עם הפרי שמסקרן אותו. כיאה למהפכן, היין של מיקרוביו לא עומד בדרישות החוקיות שמאפשרות לשאת את השם רואדה על הבקבוק, או דרישות בכלל, לכן הוא נמכר תחת הסיווג הבסיסי של "יין מספרד", למרות שכל חלקות הכרם מצויות בניאבה, כפר הולדתו של איסמאל. יחד עם זאת, רבים מיצרני האזור שמורשים להדפיס את השם רואדה על תווית יינותיהם, היו שמחים למכור את תוצרתם במחירים שמיקרוביו מתמחר את יינותיו. המרתף התת קרקעי המתפתל של מיקרוביו, בו הוא ״מכשף״ את הפרי המיוחד שלו, מצוי מתחת למנזר עתיק בניאבה. כאן מופקים יינות טבעיים בעלי מאפיינים ייחודיים, המאפשרים ביטויים מורכבים, ניסיוניים, לעיתים חד ֹ פעמיים, של וֶרְ דֶ חו. הייננות של איסמאל לא מצייתת לתכתיבים, הוא לא מפחד מחימצון התחלתי של התירוש, מחיזור של היין כאמצעי הגנה עליו, מהשרייה ארוכה על הקליפות או משהייה ארוכה עם השמרים )הליז(. במכלים קטנים הוא שומר בציר מוקדם מאד או מאוחר לשימוש עתידי כמתקנים טבעיים של חומצה, סוכר, גוף ומרקם. אל החומצה הנדיפה )VA )הוא לא מתייחס כאל פגם, אלא כאל מכשיר לשימור רעננות כשהבציר התאחר והחמיצות התפוגגה. כל התסיסות ספונטניות ומחלק מהאשכולות שתוססים בשלמותם הוא מפיק יינות ללא הוספת 2SO. היין עובר בין מכלים מסגנונות שונים על פי תחושה, לכן בחדר התסיסה קיים ערב רב של מכלי תסיסה ענקיים עשויים עץ )פודר(, נירוסטה, דמיג׳אנים מזכוכית, אמפורות חרס, חביות הבגרה, בקבוקים ריקים ומלאים ושני מכשירי סחיטה, פנאומטי ליינות הפשוטים יותר וורטיקלי ליינות הגבוהים. ״היינות שלי חיים״, הוא אומר בהומור שבא לידי ביטוי גם במשחקי מילים בשמות היינות ובאיורי התוויות שלהם. ״המטרה שלי היא לבקבק את כל החיים שיש בכרם שלי ולא רק יין״. אולי זוהי הסיבה שיינות מיקרוביו יציבים מאד ונותרים טעימים גם זמן רב אחרי פתיחתו של הבקבוק.