הסגנון של הרבה ייננים מתויג לחיוב או לשלילה כ״מסורתי״. רק מתי מעט מהם מסוגלים להפוך את כיבוד המסורת לדבר ש״רדיקלי״ לעשות. אחד הבולטים שבייננים רדיקלים אלה הוא רוברטו אוליבאן מהיקב הספרדי טנטנובלו. דור רביעי לכורמים, רוברטו מטפח 30 חלקות כרם על כ100- ַ דונם, בכפר הולדתו וִינִ יאסְ ּפְ רֶ ה ׁש ּ ֶב ֹ ְרִ יוחָ ה אָ לָ בֶ סָ ה, החלק הבאסקי של ריוחה. הכרמים, מהם של משפחתו ומהם שאיתר ושיקם בקפידה, נטועים בגבעות הצחיחות בשוליים המזרחיים של הרי הסיירה דה קנטבריה בגבהים של כ700- ֹ מ׳. האזור, המכונה ״רֶ ּפְ לָ אנוס״, רמה שולחנית מסלע משקע גירני ואבן חול, הוא טרואר מהמעניינים בריוחה, ויש לו תרומה גדולה לאופי הייחודי של יינות טנטנובלו. בכרמים הוותיקים יותר תמצאו תערובת של זנים שחיים בכפיפה אחת, כפי שהיה מקובל לפני שהחקלאות החד זנית, הנוחה לתיעוש, כבשה את העולם. בכל ״כרם בלגן״ כזה נטועים יחד זנים מקומיים אדומים ולבנים כמו טמפרניו, גרנאצ׳ה, גרסיאנו, מלבזיה ריוחאנה, ויורה )מקבאו(, ז׳אאן בלנקו )קאלאגראניו( ועוד. כשהזנים הלבנים לא בערבוביה, הם נטועים לרוב באזורים הגבוהים של הכרמים, בהם לאדומים קשה יותר להבשיל. גובהם ומיקומם של הכרמים חושף אותם לרוחות עזות ולתנאי הקיצון של מזג אויר הררי, כמו סערות גשם או ברד. שמו של היקב, ׳טנטנובלו׳, מתייחס להתמודדות עם קשיים אלה. זהו מושג מקומי המתאר צלצול משותף בפעמונים במטרה להפחיד ולגרש את סופות הברד, מנהג הרגעה עצמית שהיה שגור על פי המסורת כאשר עננים מאיימים נאספו מעל הכרמים. האיור על תווית היין האדום טנטנובלו, פעמון שרודף אחרי ענן, משמר מסורת זו. במאה ה19- כרמי צרפת חוסלו על ידי כנימת הגפן פילוקסרה, והביקוש לתחליף ליינות בורדו הרקיע שחקים. ריוחה סיפקה הרבה ממנו, ונהנתה משגשוג שהניח תשתית לתעשיית הענק שמתקיימת בה עד היום. משלוחי היין הימיים יצאו מעיר הנמל בילבאו, ומיקומו של הכפר ויניאספרה על הדרך העתיקה לבילבאו הפך אותו לנקודה חשובה בסחר היין דאז. עם זאת הסגנון של טנטנובלו הוא ההיפך הגמור ממה שמקבלים בדרך כלל ביינות ריוחה. השם ריוחה בדרך כלל מרמז היום על בלנדים כבדי גוף, ששואפים לסגנון שמזוהה עם ה״בית״ שמפיק אותם. עם הבגרה של זמן ארוך מאד בחביות עץ ומושפע מהן ומהחמצן שמפעפע דרכן. הוא מסווג על פי משך הזמן בו שהה בחביות ולא על פי מקום הכרמים או איכותם. בהתחשב בציפייה שיוצר השם ריוחה, ובמיקום ההיסטורי של ויניאספרה, הייננות של רוברטו אוליבאן כמעט מרדנית: כשהוא נוטל אגב כך סיכון כלכלי לא מבוטל, הוא החזיר את הפוקוס לעבודת האדמה ולמאפיינים הייחודיים של כל חלקה וחלקה, בנוסח מסורת עידן טרום הפילוקסרה. אנחנו בצ׳ירז אוהבים מאד את הייננים שהולכים נגד הזרם המסחרי, ומחזירים עטרה ליושנה תוך שהם נותנים את מלוא הכבוד לטרואר ולכרם. במקרה של טנטנובלו מדובר בשמחה מיוחדת, כי להציע לכם את היינות המורכבים ובעלי העומק של רוברטו אומר גם שסייענו למאמץ המתרקם לנסח ריוחה מרתקת, חדשה-ישנה. החקלאות של טנטנובלו אורגנית וקפדנית, וכל חלקה מיוננת בנפרד. היינות האדומים תמיד מכילים גם ענבים לבנים, שלדעת רוברטו מוסיפים לחיך תחושה מפתיעה, ״כאוטית״. כך למשל ביין האדום צ׳ריקו, הקרוי על שם סבו של רוברטו, יש גם ענבים לבנים מהזן ויורה )מקבאו(. את החלקות הטובות במיוחד רוברטו מבקבק בנפרד, כמו שנהוג בבורגון, ביינות הליין אסקונדיטה דל ארדאצ׳ו, הנושא על התווית דימוי של לטאה מקומית לבושה כאדם, או ביינות הליין לוס קוריוס, )Corrillos Los )העשוי מאותן חלקות וותיקות שהוא מאתר ורוכש בהדרגה.