רוזה הפך בשנים האחרונות ליקירם של חובבי יין רבים בישראל ובעולם. בין אם זו ההתחממות הגלובלית, או השיפור העצום שחל בייצור יינות אלו, דבר אחד ברור, רוזה הוא כבר מזמן לא אופנה חולפת או יין השמור לקיץ בלבד.

רוזה מטבע הווייתו, היה פתרון לאזורי יין חמים בהם קל יותר לגדל זני ענבים אדומים, אך מפאת החום דווקא מתאים בהם יותר לשתות יין צונן. מיצוי קצר של קליפות וייננות משל היה יין לבן יצרו יינות רוזה רעננים וקלילים שהפכו את פרובנס והריביירה הצרפתית לנושאת הדגל של הוורוד העולה.

לא כל זן אדום מתאים ליצירת יינות רוזה, זנים כמו גרנאש, סנסו מככבים זה שנים בעולם, אך לעומתם זנים מפורסמים כמו קברנה מרלו ואפילו סירה מתקשים לשכנע.

לכאורה, פינו נואר יכול להתאים בנקל בגין קליפתו הדקה והעדינה, אך היות שהוא גדל כמעט תמיד באזורים קרים בהם משווע אדם ליין אדום הגון, כמעט ואינם מפיקים רוזה מן הזן האציל. למעשה יינות הרוזה המפורסמים ביותר המופקים מפינו נואר הם אלו הנעשים בשמפיין, שם כל כך קר ולח שכמעט לא ניתן להפיק יין אדום משובח.

כארץ ים-תיכונית חמה, פינו נואר גדל מעט מאד בישראל והוא אינו עולה על 1% מסך הכרמים הנטועים כאן, ועדיין ניתן למצוא פה ושם, בעיקר במקומות הגבוהים בהרי יהודה ובגולן כרמים בודדים של הזהב השחור של בורגון. על כן, כרם בית נקופה ברום 800 מטר בהרי ירושלים מהווה נכס ייחודי שבו פינו נואר גדל, בדיוק כפי שהוא אוהב ורגיל לו על קרקע גירנית. בציר 2023 הניב ענבים שהתאימו בדיוק ליצירת יין הרוזה הנדיר שבידיכם, נישא על חמיצות טבעית של בציר מוקדם בכרם גבוה וחמוש במינרליות נהדרת המגיעה מסלע הגיר.

הענבים נבצרו ידנית, עברו סחיטה ישירה עם השרייה קצרה במהלך הסחיטה, ונשמרו מחימצון באמצעות קרח יבש. כדי להגיע לעידון מקסימלי, היין תסס בטמפרטורה נמוכה, במכלי נירוסטה ללא חשיפה לחמצן.

אנחנו אוהבים לומר שרוזה זה ״יין עם גוף של יין לבן ונשמה של יין אדום״, וברוזה דה פינו נואר הדבר נכון במיוחד. עם ארומות הדובדבן והפטל והתיבול המפולפל שהם ממאפייני הזן, זהו יין קולינרי שיתאים לארוחת צהריים קלילה אך גם לארוחת ערב מושקעת. קחו לכם רגע להתענג, ולחיים!