הרבה יקבים טובים נמצאים בבעלות משפחתית ועוברים מדור לדור, אולם רק לעיתים רחוקות הם הוקמו על-ידי שתי אחיות שראו את הפוטנציאל העצום של הכרמים של המשפחה והחליטו לעשות בעצמן יין. אם אתם מדמיינים שתי איכרות דשנות, חשבו תמונה מחדש: מדובר בשתי איטלקיות אתלטיות ויפות, כאלה שכשרואים במילאנו מקנאים בסטייל הטבעי שהן מקרינות. משפחת טיבאלדי מהכפר פוקאפאליה שבאזור רוארו בפיימונטה מגדלת גפנים דורות אחורה. נונו )הסבא( טיבאלדי, שגילו קרוב ל,90- מתחיל את היום בשש בבוקר בכוס יין מהחבית, ויוצא לעבוד בכרמים יחד עם בנו, סטפנו. עד 2014 המשפחה לא הפיקה יין, והעדיפה, כפי שהיה נהוג באיטליה המסורתית, למכור את היבול ליצרנים מקומיים. איש לא ציפה ממוניקה ודניאלה, בנותיו של סטפנו והדור הרביעי לכרמי המשפחה, להקדיש את חייהן ליין. מוניקה, הבת הבכורה, הפתיעה את כולם כשלמדה ייננות והחליטה שהיא רוצה לייצר יין מהגפנים הנפלאות שלהם, שגילן מעל .60 אחותה דניאלה, מנהלת חשבונות במקצועה, הצטרפה אליה לעונת בציר בניו זילנד, והשתכנעה לחבור למיזם. כך, ב,2014- נוסד היקב קנטינה טיבאלדי )Tibaldi Cantina). יש הטוענים שהמערכת האולפקטורית, זו שאחראית על חישת טעמים וריחות, מפותחת יותר אצל נשים. ואכן, בעשרים השנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר נשים שנכנסות לעולם שהיה גברי מאד, ומגיעות לתוצאות מצוינות. אם פעם לפגוש ייננית היה דבר נדיר, היום תוכלו למצוא גם אצלנו בישראל )ובאתר של צ׳ירז( מבחר יפה של יינות שנהנו ממגע נשי. ועדיין, שתי נשים שמשנות ה20- לחייהן מנהלות את היקב ואת ייצור היין, מקצה לקצה, ב״גירל פאואר״ נלהב ומלא מחויבות לטרואר הייחודי שלהן - הוא לא דבר נפוץ. אזור היין הפיימונטזי רוארו נמצא בגבעות הצפוניות של נהר טנארו )Tanaro), כ25- דק׳ נסיעה מערבית לאלבה. הוא שונה משכניו, לאנגה ו-מונפראטו, בגלל הקרקע החולית שלו והאקלים הייחודי, היבשתי והמתון, שמאפשר לענבים להבשיל באיזון מושלם בין מינרליות, מורכבות ארומטית וחומציות. בטיבאלדי מקפידים על כורמות מכבדת. 60 הדונם האורגניים שלהם נמצאים ב300- מ׳ גובה, ומטופחים ידנית תוך מזעור השימוש בכימיקלים. ביקב, האחיות טיבאלדי שמות דגש על התערבות מינימלית, כדי לאפשר לטרואר לבטא את עצמו במלואו. אזור רוארו ידוע בזן הענבים ארנאיס )Arneis), שמשמעות שמו בדיאלקט המקומי היא ”קטני“ או ”שובב“. למוניטין העכשווי שלו זכה עקב איכויותיו הייחודיות, אך בעבר נחשב לזן משני שנהגו לשתול בין שורות גפני הנביולו, הזן האדום האצילי של פיימונטה, מתוך תקווה כי המתיקות של הארנאיס תסיח את דעתם של ציפורים ותגן על הענבים האדומים היקרים. רק בשנות ה70- של המאה ה20- החלו להבין את הפוטנציאל שגלום בארנאיס עצמו, ובזכות עבודה של יקבים מקומיים ברוארו הוא החל לזרוח. האחיות טיבאלדי מעלות על נס זן לבן מקומי נוסף, פאבוריטה )Favorita), שדניאלה משווה לריזלינג. הוא אינו אלא שמו המקומי של הזן ורמנטינו או רול )Rolle )כפי שהוא נקרא בצרפת, ומרמז על הקשר הגיאוגרפי והתרבותי בין אזור פיימונטה לחופי ליגוריה, פרובנס והאיים קורסיקה וסרדיניה. בעבר, שימש הזן בעיקר לייצור יינות קלילים ופשוטים או לאכילה כענב טרי, ושמו, ”פאבוריטה“ )החביבה(, נובע ככל הנראה מהעדפתם של המקומיים לשתול אותו במדרונות שטופי שמש, שם הענבים הבשילו היטב וקיבלו מתיקות טבעית לצד חמיצות מאוזנת. ביין, תמצאו בפאבוריטה מאפיינים של פירות לבנים כמו אפרסק, אגס ותפוח ירוק, לצד רמיזות של פרחים לבנים, שקדים ותבלינים עדינים