
זפיראקיס לימניונה
Zafeirakis Limniona
דומיין זאפראקיס
189.00ש"ח
למרות שהוא עדיין נדיר, לימניונה הוא אחד הכוכבים העולים הגדולים ביותר בין הזנים האדומים של יוון וזה רק עניין של זמן עד שנמצא אותו במקומות אחרים בעולם ואולי אפילו בישראל.
מקור הזן בת׳סאליה שבמרכז יוון היבשתית בצל הר האולימפוס. ענבי לימניונה היו מוכרים לכורמים מזה דורות אך הזן לא זכה להכרה והיה משמש בעיקר לבלנדים. כרמים רבים נעקרו כשהאופנה עברה לזנים הבינלאומיים, אך כמו בכמה סיפורים אפיים בעולם לעתים נדרש אומץ ותובנה של יינן אחד כדי להציל זן מאבדון והשבתו לאור הזרקורים. כריסטוס זאפראקיס הוקסם מהצבע, הארומה ותחושת הפה הקטיפתית שיש לזן והוא החליט לבקבק את יין הלימניונה הזני הראשון שלו ב-2007 ובכך ניצל הזן למעשה מהכחדה.
לימניונה הוא ענב עסיסי מאוד, ליינותיו יש צבע אדום סגול עמוק ועז, אף עשיר, אקספרסיבי, עם פרי אדום, רימון ודובדבני מראסקינו, מינרליות ותבלינים מפולפלים. ליינות יש חומציות גבוהה ועמוד שדרה מינרלי והטאנינים מוצקים אך מבלי להיות אגרסיביים כך שהיינות בדרך כלל קלים לשתייה, חלקים ואלגנטיים. האלכוהול מגיע לעתים קרובות ל-12.5 ונדיר שהוא עולה מעל ל- 13.5%, ובכל מקרה הוא תמיד מאוזן מאוד על ידי החמיצות הטובה המאפיינת אותו. לימניונה הוא אחד הזנים האדומים הנדירים הללו שמצליחים לארוז תמצית, ריכוז, חומציות וטעם, מבלי לנטות להשמין ולהתנפח. כך שלימניונה הוא יין גסטרונומי מן המעלה הראשונה והוא מיועד לאנשים שמחפשים את הדור הבא של היינות אדומים השאפתניים אך אלו השומרים חינניות וספייסיות טובה כמו מנסיה או טינטייה.
למרות שזאפראקיס הוא ללא ספק החלוץ של לימניונה, והוא מחזיק כיום בשליש מכל כרמי הלימניונה של יוון, ישנם כיום כמה יצרנים נוספים ביוון שהחלו לגדל אותו, וזה יפה לראות את האווירה הידידותית הקיימת בקרב הכורמים והייננים השונים הרוצים לראות אותו זורח ומצליח.
המלצות שתייה
תעודת זהות
על היקב והאזור
בסיפורי היין של צ׳ירז מתוארים לעיתים קרובות כרמים למרגלות הרים נישאים. לצמח הגפן, הרים אלה מספקים תנאים אידאליים: צינת לילה מרעננת, משקעי גשם ושלג, הגנה מרוחות עזות, קרקע פורייה במידה הנכונה ובה סלעים מינרליים, בקיצור, כל מה שכורם איכות חולם עליו. אם יש לכם כבר קילומטראז׳ בקריאת חומרים שלנו, קראתם אולי על האלפים האיטלקיים, האטנה בסיציליה או הרי הגרדוס בספרד. עכשיו, הרשו לנו להפתיע אתכם עם המשפט הבא, זה שעוד לא קראתם, לפחות אצלנו: למרגלות הר האולימפוס ביוון, בין השבילים שסימנו פסיעות רגליהם של האלים המיתולוגיים המתגוררים בפסגתו, במקום בו ניטשו קרבות אין ספור, הוטלו כשפי קנאה וזעם ונעשו קסמי אהבה, נמצא אחד מאזורי היין הראשיים של יוון, טירנאבוס. במשך מאות שנים גידלו פה זנים מקומיים כמו רודיטיס, שצבעו ורדרד, או מוסקט שחור ונדיר, וכן זנים יווניים כמו לימניונה ומאלאגוזיה. סקרנים? תוסיפו לזה אלפי שנות תרבות יין, עשייה ייננית מודרנית בהובלת דור צעיר ומשכיל שתרם להתאוששות מהירה מהשפעות הרסניות של אופנות בין לאומיות, וקיבלתם גן עדן אמיתי. כל כך הרבה תגליות מענגות ממתינות לחובבי יין שכמונו באגן הים התיכון, בו עדיין ניתן למצוא את השילוב הנדיר של יינות מרתקים במחירים סבירים. אנחנו בצ׳ירז סבורים שהמרחב הזה קורא לנו להשתייך אליו וללמוד ממנו, וגאים להביא לארץ מבחר מסעיר של יינות יווניים. אז.... תתכוננו להתאהב! כבר למעלה ממאה שנים שבני משפחת זאפראקיס מעבדים את אדמתם בצילו של האולימפוס, בפאלאומילוס ובקאמפילאגאס שבת׳סאליה, מרכז יוון. אם מסתכלים צפונה מהיקב, ההר שמתנשא במפתיע כמעט וחוסם את שדה הראיה. כריסטוס זאפראקיס, בן הדור הרביעי, הצטרף ב.2005- ראשית, הסב את כרמי זאפראקיס לאורגניים והפך כך לכורם האורגני הראשון בטירנאבוס. כריסטוס הגיע ליקב כשהוא חמוש בידע עדכני, לאחר תואר ראשון בכורמות ובייננות באתונה, אותו המשיך בלימודים לתואר שני במילאנו. תשתית זו, בשילוב עם הניסיון שרכש בתקופות סטאז׳ ביקבים באיטליה, בין היתר בטוסקנה, בפיימונטה ובאלטו אדיג׳ה, אפשרו לו להקפיץ מיידית את רמתו של היקב. המשך השיפור המתמיד הפך את זאפראקיס לאחד השמות המבוקשים בקרב שוחרי יין גם מחוץ ליוון. כדי לענות על הביקוש, כריסטוס הגדיל בהדרגה את שטח הכרמים ל120- דונם שהוא מעבד היום. הכרמים, שנטועים בצפיפות בגפני לימניונה, מאלאגוזיה, שרדונה וסירה, נהנים ממיקרו-אקלים ייחודי שבא לידי ביטוי ברעננותו של היין. זהו אמנם אזור חם ויבש, אבל מהאולימפוס יורד אויר קר שמבטיח שמירה על חומציותו הטבעית של הענב גם בהגעתו להבשלה מלאה. הכרמים בפלאומילוס נטועים על חול חרסיתי עשיר בצור ודל בגיר. הם מבשילים מוקדם ונותנים פרי אלגנטי. הכרמים בקאמפילאגה נטועים על חרסית גירנית, שהייתה בעבר קרקעית נחל. היא עשירה במינרלים, אוגרת מים ועמידה בתקופות של בצורת. כולם מטופלים בהקפדה יתרה במטרה להגיע ליבול מצומצם ובעל מורכבות ארומטית גבוהה, ממנו ניתן יהיה להפיק יינות איכות עם פוטנציאל התיישנות. כחלק מכך, נבחרות גפנים בוגרות ומוצלחות במיוחד ומהן נעשים ייחורים בתהליך ארוך שנקרא ברירה מאסאלית. תהליך זה שומר על מגוון גנטי בכרם ומוסיף עומק ליין. החל מ,2019- חלק מהכרמים אף מטופלים בגישה הביו-דינמית. הרבה ממרצו מקדיש כריסטוס להצלת זנים מקומיים ובראשם לימניונה. זן ענבים זה הגיע לסף הכחדה על ידי הפילוקסרה, אותה כנימת גפן אכזרית שחיסלה אזורי יין שלמים באירופה של תחילת המאה. יש שאומרים היום שמי שאוהב פינו נואר מבורגון, אך לא מוכן לתת יד להשתוללות המחירים של בקבוקים מחלקות טובות, כדאי שינסה את הלימניונה החרישית והמורכבת של זאפראקיס. מהכרמים הצעירים יותר הוא מפיק רוזה לימניונה מינרלי ונהדר. היקב המודרני, שהוקם ב,2012- הוגדל ושופץ ב.2018- כל היינות של זאפראקיס תוססים על שמרי הבר שלהם. התסיסה מתבצעת במכלי נירוסטה, בחביות עץ ישנות של 3000-4000 ליטר או בחביות עץ אוסטריות שנפחן 1200 ליטר, לפי הצורך.
יינות נוספים מהיקב
יינות דומים
Description
שני דברים חשובים לגבי היין, ראשית הוא עשוי על טהרת זן האוזלטה, אחד הזנים הנדירים והיקרים מיוחד למשפחת בוסקאיני. שנית, היין נעשה רק בשנים משובחות בהם מרגישים ביקב שהאוזלטה מקבלת ביטוי משובח במיוחד, והיין מגיע ממרתפי המשפחה ויוצאים לשוק מאוחר יותר ומכאן התווית הייחודית הזו.
אוזלטה הוא זן המעניק את האופי המיוחד של היין ולשמו ׳אוזאר׳ יש משמעות כפולה. המילה האיטלקית “osare” משמעה ״להעז״ או להסתכן והיא משקפת את האתגר שלקחו במאזי כשטיפחו בשנות ה-80 את הזן הוורונזי שכמעט נכחד. ״אוזאר״ פירושו גם ׳לצעוק משמחה׳ בניב ורונזי, והשם משקף את ההתלהבות ואת תחושת הניצחון שחשו במשפחת בוסקאיני כשטעמו את הבקבוקים הניסיוניים הראשונים של היין הזה. גרסה אחרת מספרת שהיה זה סברינו ברזאן הבעלים של ה׳בוטגה דל וינו׳ – מקדש היין של ורונה, שבכלל שכנע במקור את סנדרו בוסקאיני לבקבק בנפרד את האוזלטה. תיכף תבינו למה זה חשוב ומה הקשר של כל זה לישראל. ובכן, עכברי טריוויה של יין יודעים שישנה חלקת אוזלטה קטנה נטועה בכרם שורש. אז איך זה קרה? ובכן, אותו סברינו הוא חבר של נתן חברוני, הבעלים של יקב צרעה והוא הצליח לשכנע אותו להאמין בזן ובאיכויותיו וכך ניטעה לה חלקה בה הקיזו דם רב וכוונות טובות. אמנם עד היום יקב צרעה לא הכין יין אוזלטה, אך חובבי יין עם זיכרון וסקרנות יכלו למצוא את הענבים מככבים ביין ׳קרקע׳ של יקב עגור או ביינות של דרור אנגלשטיין. ערן פיק טוען שאוזלטה יכול לתת תוצאות טובות מאד, אך בסגנון יותר מחוספס אשר פחות תואם את השקפתו וטעמו.
אוזאר מראה לנו לאיזו מורכבות הוא יכול להגיע באזור ונטו, עם טעמי אוכמניות, פטל שחור, מרקם עשיר וטאנינים איכותיים. הזדמנות נדירה לטעום זן שרק לפני כמה שנים יכול היה להיכחד מן העולם ועוד עם יין שכבר התיישן. תענוג!
