אם יום אחד תרצו לחפש את ז׳ול, חסכו את הזמן כי אין איש כזה. לאיש מאחורי היקב קוראים פביאן. כאחד מסוכני היין המובילים של יינות בורגון ובורדו, המייצג בין השאר את ה- DRC ארנו אנט, וקוש דורי, פביאן דופריי מכיר את עולם היין מלפני ומלפנים. אבל היה זה רק בשנת 2007 שהוא החליט לעשות מעשה ולרכוש כרמים ותיקים של גאמיי (חלקם בני למעלה מ -120 שנה) בכפרים המפורסמים של חבל בוז׳ולה; פלרי, שנא, ומולן-א-ואן. בשנת 2014 הוא רכש כמה חלקות של שרדונה בטרוארים נהדרים של אזור מאקון שבדרום בורגון.
פביאן הוא חלוץ ומגלה כישרונות נפלא, הוא היה זה שזיהה את גדולתם של ייננים כמו ארנו אנט או ביזו, כבר בשנות ה-90 עוד לפני שיינותיהם הפכו לקאלט ונמכרים במאות אירו לבקבוק. פביאן למעשה לא סתם שותה תוויות, הוא פשוט ״יוצר״ אותן. הוא כוח-טבע ודעתן לא קטן, ועם זאת לא גאוותן, למשל, במקום לתת את שמו ליקב כפי שנהוג, הוא קרא לו 'ז'ול דז'ורנה' - ז'ול על שם היינן האגדי של בוז׳ולה ז'ול שובה, ודז'ורנה סתם "כי זה צלצל לי נהדר ליד ז'ול״.
פביאן הוא כבר ביום אחת הדמויות החשובות ביותר של אזור בוז'ולה. הסגנון הקליל של ריח הבננה וכל חגיגות הבוז׳ולה ״נובו״ עשו אמנם פרסום רב לאזור אך בו בזמן פגעו פגיעה אנושה בדימוי של האזור ובאמונה בפוטנציאל הטרואר של האזור. למעשה האיזור הציע שנים שתי אפשרויות לא טובות מספיק, או יינות תעשייתיים של ״נובו״ להמונים, או יינות "גלו גלו״ טבעיים. פביאן האמין שיש דרך שלישית שתראה את הייחודיות של בוז'ולה, ואשר תבטא את הטרואר שלו.
החקלאות היא ביו-דינמית, הוא מפקח על כל פרט בכרמים בדייקנות ועושה הכל ידנית עד שלמעשה, גם בכרם אין אפילו טרקטור. היבולים נמוכים ולעתים קרובות, פביאן הוא זה שבוצר אחרון. המיקוד שלו הוא יצירת יינות מאוזנים ובעלי יכולת התיישנות - גישה שהיוותה השראה, וזכתה להערכה גורפת סביב העולם ואשר זוהי זכות שיש לנו כאלה בקבוקים גם בארץ. שימו יד על מה שתמצאו כי הכמויות קטנות והעולם כולו תר אחרי הבקבוקים הללו.