ז’אן קולה, בן למשפחת כורמים צרפתית שיושבת מ-1792 בכפר שבלי שבצפון אזור היין בורגון, יסד את דומיין קולה ב-1954. בשנה זו חדל למכור את ענביו לסוחרי יין מקומיים והחל לבקבק ולמכור את היין תחת שמו, ותוך חמש שנים אף החל לייצא את יינותיו לארצות הברית שמעבר לים. אחרי שמלאו ימיו בא בנעליו בנו ז׳יל, לא לפני שעבדו יחד במשך עשרות שנים בהן ספג ז׳יל את המסורת המשפחתית. ז'יל, אדם עסיסי ומלא שמחה שלוקח את היין ברצינות ואת החיים בקלות, התכוון לעבור את אותו תהליך בדיוק עם בנו שלו, רומן, בטרם יפנה לו את מקומו. אלא שלגורל הייתה תכנית אחרת. ב-2008 תקף שיתוק נוירולגי את ז׳יל ובמרוץ השליחים של בית קולה עבר המקל לידו של רומן כשהוא בן 21 בלבד, זאת לאחר שהשלים לימודי ייננות בבון וסטאז׳ בניו זילנד. למזלו של רומן הוא ניחן בסקרנות חסרת מנוח, בכבוד לגפנים שלו, שגילן הממוצע 50 שנה, וברצון בלתי נלאה ללמוד ולהשתפר.
ארבע-מאות הדונם של המשפחה, המצויים בגדות הימנית והשמאלית של נהר הסרן (Serein) החוצה את שבלי, מחולקים לחלקות מדויקות. כל חלקה מאופיינת בשונות אקלימית ( שנקבעת על ידי זווית החשיפה לשמש, הגנה מרוח, מרחק מהנהר) ובהבדלים בהרכב הקרקע (אבני גיר קימרידג׳יאן רכות, סלעי גיר פורטלנד קשים, ומעליהם אדמה שעומקה ואחוז החרסית בה משתנים לפי הסלע, השיפוע, הסחף והריחוק מהנהר). מאפייני טרואר אלה באים לידי ביטוי בפרי שמתקבל ומודגשים באמצעות העבודה המדויקת ביקב, שאינה נוטה לשבלוניות ומתייחסת לכל חלקה באופן פרטני עם הצרכים והאמצעים שמתאימים לה. נשען על מסורת של מאות שנים וידע שעבר מדור לדור, היין שרומן עשה ב-2008, שנת הבציר הראשונה שלו, היה נפלא. ההצלחה העניקה לרומן את הבטחון לו היה זקוק כדי ליישם שינויים שהיו חשובים בעיניו ומטרתם להדגיש את הטרואר.
ראשית, הוא עבר לחקלאות אורגנית עם השפעות ביו-דינמיות, בהמשך לניסיון מוצלח שעשה אביו. הוא התחיל בכרמים עם הגפנים הבוגרות, הנדירות, שנטע סבו עוד ב-1934, ובחלקות הנחשבות ביותר של המשפחה, ועל פני הזמן המיר את כל השטח. ביקב, עבר רומן לתסיסה ספונטנית באמצעות שמרי הבר שמצויים באופן טבעי על הענבים וביקב. מבחינתו זהו מאפיין טרואר שמוסיף נדבך חשוב למורכבות היין שאליה הוא שואף. בנוסף, הוא ממשיך עד היום להקפיד לחנוך כל חלקה על פי דרכה ולטפל בה כך שתכונותיה יבואו לידי ביטוי בצורה מלאה.
דומיין קולה מייצר יינות בכל רמות הסיווג של שבלי. יינות פטי שבלי ויינות וילאז', שמקורם בחלקות פחות מובחרות, זוכים להבגרה במכלי נירוסטה על מנת לשמר רעננות ופריכות של פרי. יינות היקב מחלקות גראן קרו מבגירים בחביות עץ אלון, בעוד ביינות הפרמייה קיים לעיתים שילוב של הבגרה בנירוסטה והבגרה בעץ.