כדי לתאר את היין של ונסאן פינאר יספיקו שתי מילים: הראשונה טהור והשנייה מורכב. כדי לדעת מה נדרש כדי לעשות יין טהור ומורכב נצטרך כנראה עוד ארבע-מאות מילים לפחות, או חיים שלמים. במקרה של משפחת פינאר, היו אלה עשרים דורות של עשיית יין שהחלו בשנת 1550, ימי הנרי ה-4, המלך הבורבוני הראשון. עם היסטוריה מפוארת שכזו, לא פלא שיינות פינאר נחשבים בין הטובים שיש לסַנְסֵר להציע! בתחילת המאה ה-20׳ היתה בבּואֶה, ליד העיר סַנְסֵר, על שמה קרוי האפלסיון שבקצהו המזרחי של עמק הלואר בצרפת, חווה חקלאית קטנה בשם פינאר. כמקובל באותו הזמן היו בה מטעים, גידולי שדה, עדר עיזים עבור הגבינה האזורית האהובה עלינו, קרוטן דה שאביניול, וגם כרם יין. עם סיום המלחמה בשנת 1945, החל שארל פינאר במאמצים בלתי נלאים לשקם את מה שנותר משלושים הדונמים של המשפחה, במטרה לבנות את הכרמים מחדש. בשנות ה-60׳ הוא אפילו הצליח לנצל את הביקוש הגובר ולשלוח את יינות הבית בחביות לפריז. בנו של שארל, ונסאן, שהצטרף לשורות היקב בשנות ה-70׳, ירש את חריצותו של אביו ובשנות ה-80׳ רכשו ונסאן ואשתו, קוזט, כרמים שכנים מבני הדודים והרחיבו את אחזקותיהם ל-170 דונם, מהם 115 דונם של סוביניון בלאן והיתר פינו נואר. הם עבדו שבעה ימים בשבוע, ללא חופשות או נסיעות. כשהחליטו לבקבק את היינות בעצמם ולא למכור את היין לקואופרטיב האזורי, שמחו לארח במשכנם לקוחות, וחדר הטעימה שלהם היה פתוח בכל עת. בד בבד הם יישמו סגנון ייננות חדשני שהפך במהרה לאמת מידה של האזור כולו. הפילוסופיה של ונסאן פינאר הייתה פשוטה מאד: לעבודה בכרם יש עדיפות על פני העבודה ביקב, או במילים אחרות: אל תחסוך במאמצים בכרם, כי יבול משובח במיוחד ובריא לחלוטין יאפשר מינימום עשייה ביקב, ויבטיח תוצאות נפלאות.
את הגישה הזו מיישמים באופן יוצא מן הכלל קְלֵמוֹן ופְלוֹרֶן, בניהם של ונסאן וקוזט. ״85% מהיין נוצר בכרם״, הם אומרים. ״אנחנו עובדים בכרם כמו חייטים של אופנת עילית. אנחנו חקלאים אומנים. כל גפן וגפן וכל חלקה וחלקה מקבלות יחס מיוחד. אנחנו מצמצמים את היבול בזמירת פּוּסָאר השומרת על הגפנים המבוגרות, ומקפידים בדילול שריגים ואשכולות. אנחנו לא מרססים כלל. החקלאות שלנו אורגנית ומשלבת בתוכה אלמנטים ביודינמיים רבים שמבטיחים חיות בלתי רגילה באדמה ובענבים. אנחנו בוצרים בבשלות מדויקת וממיינים את הענבים לאחר הבציר, והכל נעשה ידנית. אחר כך, ביקב, כל שנותר לעשות הן כמה פעולות פשוטות והרבה התבוננות. ביין חשוב לנו שתטעמו את עבודת הכורם, ולא תוספות או את עבודתו של יצרן החביות!״
הכרם מחולק לארבעים חלקות על פי הטרואר והקרקע המשקפים את המגוון הגדול שיש בסנסר. קימרידג׳יאן, אדמת משקע עשירה במאובנים המוכרת לכם אולי מאזור שבלי, נותנת יין אחר מאשר אדמת גיר אוקספורדי או חרסית, ולכרם הנטוע בשיפוע גדול יש איכות אחרת מכרם על גבעה רכה. מן החלקות האלה מיוצרים על ידי פינאר תריסר יינות שמאפייניהם שונים מאד אלה מאלה.
התסיסה מתבצעת עם השמרים המקומיים, וההבגרה של היינות הלבנים מתבצעת בחביות עץ מאורכות או במכלים של 600 ליטר המכונים ׳דְּמִי מוּאִי׳, זאת במטרה לעבוד עם עץ בלי לקבל את ארומות עציות ביין. האדומים תוססים ללא שזרות כלל ומתבגרים בחביות בורגון של 228 ליטר.