ניו-זילנד, מדינה קטנטונת בעלת נופים עוצרי נשימה, הפכה בשנים האחרונות למעצמה של יצוא יין, לא פחות. בתוך כך, ולמרות שמיוצרים בה גם יינות מקסימים מזנים אחרים, ענף היין הניו-זילנדי מקושר בראש ובראשונה לזן הסוביניון בלאן. יש מעט מאוד מדינות יין, קל וחומר בעולם החדש, שהצליחו לייצר לעצמן זהות חזקה כל-כך באמצעות זן ענבים בודד, ואין ספק כי מדובר בתופעה שדחפה את היין הניו-זילנד חזק קדימה מבחינה כלכלית ותדמיתית. כמו המלבק הארגנטינאי, סוביניון בלאן ניו-זילנדי הוא היום מותג בפני עצמו. מותג שאמנם גורם לא אחת לגנריזציה של יינות במטרה לספק את הסחורה לחך העולמי, אך גם כזה שיש לו מאפיינים ייחודיים שמגדירים אותו. ואם כבר טעמתם אחד כזה, קיים סיכוי סביר שאתם כבר מדמיינים עכשיו על ניחוחות של פסיפלורה, גויאבה ודשא קצוץ... יקב וילה מריה, שיסגור בקרוב 60 שנות פעילות, לא דבר של מה בכך עבור יקב במדינת עולם חדש כניו-זילנד, הוא מהיקבים שסייעו להגדיר את ענף היין הני- זילנדי. היקב נוסד בשנת 1961 על-ידי ג'ון פיסטוניץ', אשר ירש מאביו 20 דונם של אדמה שבחלקם היו נטועים כרמים. שנה מאוחר יותר, כבר הוציא ג'ון את יין הביכורים תחת השם וילה מריה בסיועה של אשתו גייל, וביחד היו השניים אנשי הצוות היחידים של היקב לאורך כל שנות ה.60- בשנות ה,70- החלו ג'ון וגייל לקצור את הפירות והיקב החל לגדול ולצרף עובדים נוספים לעשייה. היקב היה הראשון בניו-זילנד לשלם לכורמים לפי איכות ולא לפי כמות, ובסוף שנות ה80- החל לייצא את יינותיו לרחבי העולם והפך לסמל ניו- זילנדי מפורסם ואהוב. היום, עם ייצוא ליותר מ60- מדינות ושלושה יקבים באזורי היין השונים של ניו-זילנד, כבר לא ניתן להתווכח עם העובדה שמדובר בסיפור הצלחה יוצא מן הכלל.