לפני שמדמיינים את הפגישה הרומנטית, בעת דריכת ענבים מסורתית בלאגאר הריבועי השטוח בו מתחילה עשיית הפורט, היין המחוזק המקומי, או אולי בטרסות התלולות שמשקיפות על נהר הדואורו והוכרו כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק״ו, הרי לכם עוד כמה פרטים. סנדרה נולדה באיים האזוריים, אותם איים וולקניים הנמצאים בשליטת פורטוגל הרחק באוקיינוס האטלנטי, לאם שוויצרית ולאב שהיה קצין בצי הפורטוגזי. המשפחה עברה לליסבון, וסנדרה גדלה להיות נערה גבוהה ויפהפייה. כשהייתה בת 16 ודגמנה בבירות העולם, החל אביה בפיתוח קריירה שנייה וקנה חוות יין, קינטה דה שוקאפלייה, כ40- ק״מ מצפון לליסבון. עולם הזוהר עשוי להיות חלומם של רבים, אך לא של סנדרה. היא חלמה דווקא לעשות יין. לכן, לאחר שהשלימה לימודי אגרונומיה בליסבון, נסעה למילנו ועשתה תואר שני בייננות. כשחזרה, ב,1991- התחילה התמחות אצל כריסטיאנו ואן זלר, אחד מחבורת יינני העילית המכונים ׳נערי הדואורו׳, בקינטה דו ואלה מאריה. ״לא ידעתי כלום על אזור הדואורו, על עשיית פורט ועל התמורות שחלו בדואורו כש׳הנערים׳ החלו להתנסות ביין שאינו פורט״ סנדרה מספרת היום. חשוב להבין שבאותה העת פעלה רק אישה אחת בדואורו, סוזנה אסטבאן מקינטה דו קראשטו. ואן זלר הפגין את הרוח הפתוחה והחופשית שלו כשקיבל את האישה השנייה לאזור היין של צפון פורטוגל, ועשה זאת שוב כשבסיום ההתמחות הציע לסנדרה להישאר ביקב כייננית. מהצד השני, לא ניתן לדמיין מישהו שיותר מאפיין את דואורו מז׳ורז׳י, הקו המקביל שתכף יפגוש את סנדרה. בחצי השני של המאה ה,19- לאחר שכנימת הפילוקסרה השמידה את רוב כרמי האזור, משפחתו של ז׳ורז׳י זיהתה הזדמנות עסקית ונכנסה להשקעה בנטיעות מחודשות. דור חמישי, עם יותר מ100- שנות עשיית פורט בקינטה דה פוז׳ו, ז׳ורז׳י ידע מגיל מאד צעיר שזהו ייעודו. לאחר שסיים את לימודי הייננות שלו ב1996- עבד מספר שנים עם המשפחה, וב1999- שינה כיוון ועבר לעבוד עם דירק ניפורט, הקוסם היצירתי והבלתי נלאה של אזור הדואורו בפרט ופורטוגל בכלל. כיינן בקינטה דו פאסאדואורו, אותה מכר ניפורט בהמשך, ז׳ורז׳י היה שותף לעשייתם של יינות מרתקים והסגנון האישי שלו הלך והבשיל. האהבה התלקחה ב1999- וב2001- סנדרה וז׳ורז׳י היו לזוג נשוי עם חזון יינני משותף. להגשמתו יצאו משוחררים מסגנון של יקב זה או של יקב אחר הם היו חופשיים לבטא את הטרואר של הכרם בן 75 ּ להרפתקה חלוצית: הרחק, לעבר פ ֹ ִ ינְ יָאו ואלי, ומן היסוד, במבנה הישן של יקב ששיפצו בואל דה מנדיז. השנים שכבש את ליבם, פינטאס. כמו שקורה לרוב בדואורו, היו נטועים בו 30 זנים מקומיים. כל זן מבשיל במועד מעט אחר, אז תארו לעצמכם כמה קשה לבחור מועד בציר עבור הכרם כולו, וליינן אותו כ׳פילד-בלנד׳ )בלנד של כל זני הכרם(. כך תבינו את גודל ההישג של הזוג, שתחילה קנה את הפרי, אך לאחר שהבין לאשורו את הפוטנציאל הגלום בפנינה הנדירה, נענה ב2003- להצעה לרכוש את הכרם ולהיות אחראי גם לטיפול בו. ההצלחה המיידית לה זכו השניים עודדה אותם לחפש ולרכוש כרמים וותיקים נוספים, שאל כולם הם מתייחסים באותה חרדת קודש. קפיצת מדרגה משמעותית התרחשה ב,2009- עת הם ירשו כרם בוגר ונפלא, קינטה דה מנואלה. מ200- הדונם של כרם זה נעשים המנואלה האדום והלבן וכן הויניאש ולייאש האדום של וויין & סול, יין מגפנים בוגרות שהפך במהירות לאחד מיינות הקאלט של הדואורו. ביינות ׳פינטאס׳ נשמרות המסורות הישנות, וגפן שמתה מוחלפת בזהה לה, על מנת שלא ישתנה הרכבו של הפילד בלנד. הענבים נדרכים עד היום ברגליים: ״הרגליים רכות, המיצוי משיי, החרצנים נותרים שלמים וכך נמנע הטעם המריר שלהם״, מסבירה סנדרה. לאחר התסיסה מתבצע תהליך הבגרה של 20 חודשים בחביות צרפתיות שבסופו מתקבל יין מורכב ובעל גוף שמיועד ליישון, ממנו מיוצרים 5000-6000 בקבוקים בשנה. פינטאס קראקטר הוא פילד-בלנד מעט נגיש יותר שמקורו בכרם שניטע ב.1970- היין הלבן האלגנטי, ׳גורו׳, הוא פילד-בלנד ארומטי ומינרלי של זנים מקומיים מכרם בן .50 וויין & סול מייצרים גם יינות פורט, וינטג׳ פורט, טאוני פורט פינטאס, ואפילו 1200 בקבוקים של פורט נדיר שטופל בידי 5 דורות בני משפחת בורג׳ס, שמחירו מרקיע שחקים ממש. אבל דמותו של הזוג, איכות היינות והעקביות של כל הפרויקטים השונים שלהם, הופכים את וויין אנד סול כשמו לסיפור של יין ונשמה.