הטרואר של אלטו פיימונטה שונה בתכלית מזה של הלאנגה, הוא ברובו גבוה יותר, וקרקעותיו לרוב וולקניות ומטמורפיות. לפני הפילוקסרה היו כמעט חצי מיליון דונם של כרמים באזור אלטו פיימונטה, כאשר חלק הארי שלהם היה נטוע נביולו. כך שזה היה למעשה הלב הפועם של הזן באיטליה, הרבה יותר מאשר בכפרים ברולו או ברברסקו. אך כיום כל האזור על כפריו הקטנים אינו עולה על 10000 דונם. פשוט לאף אחד לא היה משתלם לחזור לחקלאות במאה ה-20, בטח עם שתי מלחמות עולם ועיור מסיבי, והאזור איבד גפנים לטובת יערות ואיבד מיוקרתו, עד לימינו בהם שב סוף סוף לעניין חובבי יין סקרנים.

זן הנביולו מהווה עדיין את רוב העשייה המקומית למרות שכאן קוראים לו ספאנה. יין ה-Spanna של ואלאנה מיוצר באופן דומה למה שהוא עושה ביינות האחרים שלו המגיעים מן הטרוארים האציליים יותר שלו – גָּטִינָארָה וּבּוֹקָה (Gattinara ו–Boca). ההבדל היחיד הוא גובה הכרמים, כאשר הפרי ביין הזה מגיעים מכרם נמוך יותר (אזורי פארה, וגֶּמֶּה) על גבעות מוארכות המשתרעות דרומה מהר המונטה רוזה.

היין שייך לאפלסיון ׳קוֹלִינֶה נוֹבָארֵזִי׳ שכשמו מצוי בגבעות שסביב העיר נובארה. זהו אפלסיוןצעיר יחסית כאשר בשנת 1994, הצליחה קבוצה קטנה של כורמים במחוז לקבל סיווג DOCמשלהם. מעבר ליין האזור ידוע כיצרן משובח במיוחד של נקניקים ומקור מבוקש מאד לפטריות.

היינות הלבנים של האזור מיוצרים על טהרת זן הארבלוצ׳ה בעוד האדומים עשויים עם 50% נביולו לפחות, אליו מצטרפים כאמור על פי רוב בַּרְבֶּרָה, קְרוֹאָטִינָה, וֶסְפּוֹלִינָה, אוּבָה רָארָהוּבּוֹנַרְדָה. היין שבידיכם עשוי על טהרת הנביולו והוא מפגין את מלוא הפוטנציאל הנפלא של האזור הקריר יותר, עם ביטוי מעודן, אלגנטי, חמיצות גבוהה יותר ומרקם חד ומדויק. נביולובבסגנון ואופי שכבר לא מוצאים בלאנגה. כך שאם אתם חובבי פיימונטה, אתם ממש חייבים להכיר את יקב ואלאנה בפרט ואת יינות פיימונטה הגבוהה בכלל.