הטרואר של אלטו פיימונטה שונה בתכלית מזה של הלאנגה, הוא ברובו גבוה יותר,וקרקעותיו לרוב וולקניות ומטמורפיות. לפני הפילוקסרה היו כמעט חצי מיליון דונם של כרמים באזור אלטו פיימונטה, כאשר חלק הארי שלהם היה נטוע נביולו. כך שזה היה למעשה הלב הפועם של הזן באיטליה, הרבה יותר מאשר בכפרים ברולו או ברברסקו. אך כיום כל האזור על כפריו הקטנים אינו עולה על 10000 דונם. פשוט לאף אחד לא היה משתלם לחזור לחקלאות במאה ה-20, בטח עם שתי מלחמות עולם ועיור מסיבי, כך שהאזור איבד גפנים לטובת יערות ואיבד מיוקרתו עד לימינו, בהם שב סוף סוף לעניין חובבי יין סקרנים.

ברברה הוא אחד הזנים שתשמעו עליהם יותר ויותר בשנים הקרובות. באזורי ברולו וברברסקו הוא נתפס אמנם לרוב רק כסגן של הנביולו האציל, בו הוא ניטע אך ורק בתנאי טרואר אשר לא איפשרו לנביולו המאחיר, להגיע להבשלה מלאה. אבל כל פינה בפיימונטה מבטאת את האופי שלה באמצעות ענבי האזור ולכן, בפיימונטה הגבוהה, שבה האקלים קריר יותר והקרקעות מתאפיינות ב-pH חומצי, הברברה מתבטאת באופן ייחודי, במיוחד כשמדובר ביצרן כמו ואלאנה, השומר באדיקות על אופי מסורתי והמחפש תמיד ביטוי נאמן למקור.

הטרואר הקריר של אלטו פיימונטה נותן הצצה לסגולותיו הנפלאות של הזן, שגם מצא לו עם השנים גם בית קטן ואוהב בארץ. חמיצות וגוון פרי אדום הם מעט מקווי המתאר של הברברה, אך כאן האקלים מוסיף עדינות יתרה, עם פירות אדומים מלאי ניואנסים, תבלינים ופלפל שחור. הטאנינים עגולים ונעימים לחך, והסיומת אלגנטית וארוכה. כך שאם אתם חובבי פיימונטה, אתם ממש חייבים להכיר את יקב ואלאנה ואת הביטוי של זן הברברה בפיימונטה הגבוהה.