ב-1871 הגיע ז׳אן דִּירְלֶר לאלזס, התיישב בברגהולץ, כפר פצפון ש- 1000 תושביו חבויים בין הגבעות שלרגלי הרי הווז׳ הצרפתיים, לא רחוק מהעיירה גֶּבְּוִילֶר ומהעיר קולמר, והקים את וין דִּירְלֶר. דור רדף דור: ז׳אן, ז׳ורז׳, ז׳ורז׳, ז׳אן-פייר, והיום שוב ז׳אן, כולם ראו בהתחלף העונות בכרם, עבדו את אדמתם במו ידיהם במסירות ובאהבה, והעבירו את ההיכרות עם כל גפן וגפן לדור הבא.
ב-1998 נישא ז׳אן עם לודיווין קָאדֶה, ביתו של כורם-יינן מגֶּבְּוִילֶר הסמוכה, והאחוזות התאחדו. וכך הבית, שנקרא מאז דִּירְלֶר-קָאדֶה, מחזיק 180 דונם של אדמה כש-42% מהחלקות הללו המצויות בסארינג, שפיגל, קסלר וקיטרלה הינן גראן קרו. לדומיין גם 5 חלקות איכותיות מאד, על אף שאינן גראן קרו, המבוקבקות לא פעם בשמן; כמו בלזברונן, שוורצברג או בולנברג.
לאחר איחוד היקבים התקבלה החלטה אידאולוגית ואקולוגית: לעבור לחקלאות ביו-דינמית ולאמץ את תורתו של רודולף שטיינר. זאת, במטרה להיטיב עם חיות האדמה ועם בריאותו של הכרם ובכך לשפר את איכות היין. תחילה, הוסבו החלקות הנמוכות, בהמשך, חלקות הביניים, ולבסוף גם החלקות הגבוהות והתלולות שבהן משתמשים עד היום בסוסים ובמחרשה ידנית על מנת לעבד את האדמה 4-5 פעמים בשנה כדי להטמיע את העשבייה ולהחזיר לתוכה את המינרלים.
המיזוג בין שני הבתים בוצע באיטיות שנדרשה על מנת להסב לביו-דינמיות גם את החלקות של בית קאדה. ״הגפן היא ישות חיה״, אומרים בדירלר-קאדה, ״והיא מעבירה אל היין, יציר כפיה, את כוח החיים שלה. בסופו של דבר הטבע הוא ששולט ביין, ותפקידו של הויניירון (כורם-יינן) הוא לשרת את הטבע. הדבר נעשה באמצעות הכבוד שהויניירון רוכש לטרואר שלו וליין שלו. כדי שהיין יהיה טוב, הוא צריך להיות מסוגל לבצור ענבים בריאים בבשלות טעמים מלאה״. ואכן, כשטועמים את יינות הריזלינג, הסילבנר, הפינו גרי והגוורצטרמינר של דירלר-קאדה, המוגשים הן במסעדות מישלן והן במקומות המוקדשים ליינות של מינימום התערבות, אפשר להרגיש שהבית מקיים את אשר הוא דורש. בית דירלר היה גם מחלוצי היינות המבעבעים של אלזאס עם יין הקרמאן ד׳אלזס שלו, שנעשה בטכניקה המסורתית הנהוגה באזור שמפיין. לאחר כ-60 שנות הפסקה חזר הבית לייצר יין ברמת יובש ברוט ועם ההצלחה גם ברוט רוזה, ושניהם זוכים לשבחי המבקרים.
באלזס, המצויה בגבול עם גרמניה, מיוצרים בעיקר יינות לבנים זניים וניכרת בהם השפעה גרמנית. ביחד עם אוסטריה וגרמניה, אלזס נחשב מקור למיטב יינות הריזלינג העולמיים, אלא שכאן היין בדרך כלל יהיה יבש יותר. וכמובן, על פי דרישת כללי האפלסיון, הביקבוק נעשה בבקבוק הצר והארוך המכונה ׳פלוט ד׳אלזאס׳ או ׳בקבוק ריין׳.
על מזג האויר משפיעים הרי הווז׳ ממערב, המגנים מגשם ומהשפעת האוקיינוס, ובחסותם אלזס מתאפיינת במיעוט משקעים (הכפר גֶּבְּוִילֶר למשל מקבל פחות גשם מתל אביב) ובשמש המבטיחה הבשלה טובה, ונהר הריין הממתן ממזרח. הכרמים מצויים על רצועה צרה בגובה 175-420 מטר, בה מתקיים איזון טוב בין הטמפרטורה, הניקוז והחשיפה לשמש. ואם עדיין לא ביקרתם באלזס, הרי שזה הזמן לתקן זאת, סמנו לכם את היעד בדחיפות על המפה, שכן מדובר באזור יפהפה, ציורי וידידותי שניתן לתור בו בנעימים בין יקבים, כפרים ציוריים, ובתי אוכל שמתמחים באוכל הקלאסי המפורסם שלו מהשוקרוט, דרך הבקהוף ועד לגבינת המנסטר על סירחונה הנפלא.