משפחת מאטרו כבר מגדלת גפנים במשך 6 דורות בין מרסו לפוליני-מונרשה ותורמת רבות למוניטין של היינות הלבנים הגדולים של הקוט דה בון. במהלך השנים אספה המשפחה מורשת טבעית חקלאית יוצאת דופן, המשתרעת כיום על יותר מ -200 דונם, כשהחלק העיקרי ממוקם במרסו, ובמיוחד בפרמייר קרו של שארם, בלאני ופרייר, אך גם בוולניי ופוליני מונרשה. 75% מהייצור הם יינות לבנים.
תיירי מאטרו נמנה תמיד על האליטה של ​​מרסו, אולי פחות מפורסם מז'אן מארק רולו או ז'אן פרנסואה קוש-דורי, אך מכובד באותה מידה. הערכה זו של אנשי הטעם הגדולים, הגיע בגלל הדיוק הנפלא של היינות שלו וליכולת ההתיישנות שלהם. ב-2016 העביר תיירי מטרו את המושכות לשתי בנותיו הזוהרות אֶלְזָה וְאָדֵל, אך מלבד הארכה קלה במשך היישון, הבנות ממשיכות להיות נאמנות לסגנון של אביהם מאז תחילת דרכו בשנת 1983, סגנון של טוהר, וביטוי מובהק של כל טרואר ושל כל בציר וכמובן יכולת התיישנות טובה.
״ישנם שני סוגים של ייננים. אומר תיירי מאטרו, ״יש לך את הייננים שרוצים לשלוט בכל דבר. מוסיפים כימיקלים, שמרים, אנזימים. ויש את הסגנון שאני מאמין בו, ולמרות שלמדתי ייננות, אבי לימד אותי להתבונן, וכך אני עוקב אחר הגפנים, לומד את הענבים ומנסה להפיק מהם משהו טבעי ואותנטי ככל שניתן. הרעיון של ייננים המנסים לעשות את אותו היין כל הזמן נראה לו אבסורדי. ״אני לא אוהב סוג כזה של יין״, הוא אומר. ״אני אוהב שכל בציר יהיה שונה, כל חלקה תטעם אחרת. משפחת מאטרו הפסיקה לדשן כימית כבר בשנות השבעים ועברה לחקלאות אורגנית בסוף שנות התשעים. בדומיין לא משתמשים כלל בחביות חדשות ביינות הלבנים, והם מעדיפים תסיסות ארוכות ועדינות והתיישנות בחביות בנות שנה עד חמש. ״אני לא משתמש בחביות חדשות עבור יינות הכפר והפרמייה קרו. אני מכבד את הטרואר ומנסה לשמור על הביטוי הייחודי של כל בציר״. בקיצור, חובה על כל חובב יין לעקוב אחרי הדומיין הזה, כי היינות הם בית ספר לטרואר, ומראים כמה לכל חלקה ומפנה יש את האישיות והאופי הכה ייחודיים להם.