אפילו שועלי יין ותיקים מתרגשים כשהם מספרים את סיפורו של ז׳ורז׳ ורניי ואת סיפורה של בתו כריסטין, סיפורים שכאשר שוזרים אותם יחד נשמעים כאגדה. אבל האמינו לנו, זו אגדה שהייתה באמת, והבקבוק שבידיכם הוא הוכחה לכך.
את שושלת ורניי ייסד פרנסיס ורניי, אביו של ז׳ורז׳, בשנות ה-30׳ של המאה הקודמת, באזור ק קוֹנְדְרִיֶּה שמצוי בצד הימני של הנהר בצפון עמק הרון. באותה תקופה של חקלאות מעורבת, ועל פי האמירה ״ירקות ומטעי פרי במישור, ענבים על הגבעות״, הוא נטע חלקה אחת בת עשרה דונם של ענבי ויונייה, הזן המקומי, בשיפוע הדרומי התלול של גבעת קוֹטוֹ דוּ וֶרְנוֹן. פרנסיס, שהתרשם מהפוטנציאל של היבול, החליט, באופן חסר תקדים, לא למכור אותו ליקב האזורי, אלא לעשות יין בעצמו ולשווקו למסעדות באזור. לא היה לו מושג שעם הזמן תהפוך גבעת הגרניט המאתגרת הזו לאחד הטרוארים המשובחים ביותר. עם לא מעט אמונה חלוצית הוא נאבק בסחף הקרקע, בקשיי חניטת הפרחים לפרי בגלל רוחות הנהר העזות ובעבודה הידנית בהעדר גישה לטרקטורים עקב השיפוע התלול.
הפרי היה דל, היין - נפלא, ואיכותו היוותה את אבן הפינה ליקב ולבית, בעוד הפרנסה הגיעה מעצי המטע ומגן הירק. ז׳ורז׳ ורניי הצטרף לאביו ב- 1943, בזמן בו קוֹנְדְרִיֶּה קיבל הכרה כאזור יין מוגדר בו ניתן לייצר יינות אך ורק על טהרת ענבי ויונייה. הוא השתכנע שזן זה, שלא היה נטוע מחוץ לעמק הרון, הוא המפתח לעתידו הכלכלי של האזור, אך הקשיים הכלכליים של אחרי המלחמה בצירוף חוסר האפשרות להשתמש במיכון החקלאי פגעו בקוֹנְדְרִיֶּה מאד, וכרם אחר כרם נזנחו.
כשז׳ורז׳ נטל את ההובלה של בית ורניי מאביו, ב-1953, קוֹנְדְרִיֶּה כבר היה אזור יין די נטוש, ורק 60 דונם של ויונייה, זן שעמד על סף הכחדה, נותרו בו ובעולם כולו. על פי חזונו פינה מטעים, קנה חלקות נטושות, ללא לאות עקר שיחים עבותים וסיקל סלעים, ובנה טרסה חדשה בשיפוע של 45 מעלות על קוֹטוֹ דוּ וֶרְנוֹן. במקביל, בנה את מרתף הטעימות הראשון, והחל לעשות פלאים עם ענבי ויונייה, תוך יצירת ביקוש ושם טוב בצרפת ובאנגליה.
במהלך הזמן ובמשך שלושים השנים בהן כיהן ז׳ורז׳ כנשיא אזור היין (אפלסיון) קוֹנְדְרִיֶּה וגם כשגרירו בעולם, גדל שטח הויונייה של בית ורניי מ-10 דונם ל-110. לא פלא אפוא שכשמבקר היין הנודע, רוברט פרקר, קרא לז׳ורז׳ מיסטר ויונייה, הכינוי דבק בו מייד.
ב-1996 ז׳ורז׳ החליט לפרוש, ושאל את שני בניו ואת בתו כריסטין מי מהם מעוניין לחזור לקוֹנְדְרִיֶּה ולקחת ממנו את הבית. כריסטין, תושבת פריז ומורה לשפה בבית הספר הנחשב למנהל ציבורי גבוה, הפתיעה את כולם כשהשיבה ״אני״. עוד יותר גדולה הייתה ההפתעה כשהסתבר שהיא מתכוונת לשמר את כל הישגיו של אביה ביין הלבן, אך להביא את עצמה לידי ביטוי מרהיב לא פחות ממנו ביין אדום. ״כשאני עובדת עם סירה״, היא אומרת, ״התהליך מסתורי, זכרי, בשרי. כשאני עושה את הלבנים של אבי אני מרגישה כמו בכנסייה״. כריסטין מנצחת על כל הצד החקלאי והיינני כי על הצד הניהולי והמסחרי אמון בעלה פול אמסלם, איש ברוך כישרונות וחוש הומור, שכאשר תבקרו ביקב שלהם תוכלו לשוחח איתו קצת בעברית. כיום מחזיק היקב כ-110 דונם של סירה בכרמים אורגניים, ובהם גפנים שגילן הממוצע 40 שנה, לצד רכישה של חלקות נפלאות בקוט רוטי ובסן ז׳וזף, מהן יוצרת כריסטין יינות מרגשים במיוחד. על כן לא הייתה זו הפתעה כשב-2014 זכתה כריסטין להיות מוזמנת להצטרף לאקדמיה הצרפתית ליין, כבוד גדול שז׳ורז׳ הספיק לחוותו לפני שנפטר ב-2017 כשהוא בן 94. הבשורה המשמחת האחרונה מ-2021 היא שביתם הקטנה אמה הצטרפה ליקב, ומתכוונת להמשיך את השושלת. אנחנו צופים לה וליקב גדולות ונצורות.