לא רק יין מצוי בבקבוק שבידיכם. יש בו חלוציות ואהבה, חיבור לחבל ארץ ולאדמה, כבוד לטבע ומפעל חיים קפדני ובלתי מתפשר של איש עם אופי סוער. אם היינו צריכים לבחור אדם אחד כדי לספר על יהודי נודד ששב הביתה, ולתאר איך הצליח להביא לידי ביטוי את כל מארג חייו ולהשפיע עמוקות על תעשייה שלמה, בחיל ורעדה היינו כנראה בוחרים באלי בן זקן מהיקבים קסטל ורזיאל, מהאבות המייסדים של יקבי הבוטיק ואחד מבכירי הייננים בישראל. וגם אתם, אחרי מבט אחד בניצוץ העירני בעיניו של הצעיר הנצחי, האיש המקסים שמצליח להמציא את עצמו מחדש למרות שמלאו לו כבר למעלה משבעים, הייתם ודאי מרגישים כמונו. אלי בן זקן הוא איש של פניות חדות. הוא נולד במצרים ב- 1944 ועקר עם משפחתו למילאנו כשהיה בן 14. את חינוכו קיבל בלונדון במימון מלגת פליטים. בזמן מלחמת ששת הימים התנדב בארץ, ולאחר מכן עשה עליה. יחד עם אשתו מוניק הם קנו בית אבן קטן עם ארובה ועם לול ברמת רזיאל, מושב בהרי ירושלים, ופתחו בעיר מסעדה איטלקית חלוצית ומצליחה, מאמא מיה. אלי בישל ואחר כך ניהל, ומוניק שהייתה מארחת רחבת לב הייתה הרוח החיה בה. את הכרם, שהיה הראשון בהרי ירושלים, נטע אלי ב-1988 בין הבית הקטן ללול, על אדמה ענייה, לאחר שלא הצליחה לתמוך באף עץ פרי אחר. על פי המסורת הבורדולזית הנטיעה הייתה צפופה והגפנים נמוכות קומה. אלי הביא בעצמו שתי חביות אלון מצרפת והיין הראשון שלו, 600 בקבוקים מיבול 1992, שנעשה כתחביב, נמכר ב-1995 תחת השם דומיין דו קסטל. היין היה נפלא, והתגלגל לידיה של סרינה סאת'קליף, אשת יין בריטית בכירה ביותר שהייתה הקניינית של רשת סות'ביס, באמצעות העיתונאית דליה פן-לרנר. סאת'קליף התרגשה מהיין שהזדמן לה לטעום, עד כדי כך שהחליטה לשלוח פקס ליוצרו של היין ולשבחו באופן אישי. אם תיכנסו עוד היום למשרד של אלי בן-זקן תוכלו לראות את הפקס ממוסגר על הקיר, ואלי לא יכחיש בפניכם שהגושפנקא האיכותית שקיבל מהאוטוריטה הבריטית סיפקה דחיפה עצומה להחלטה להפוך את היין מתחביב למפעל חיים.
בחצר, במבנה שבו היה הלול, הוקם יקב משפחתי בעבודת כפיים, ואל העבודה בו הצטרפו עם השנים שלושת ילדי בן זקן. ההקפדה הבלתי מתפשרת על כורמות ואיכות הענבים, המקצועיות העמלנית והניקיון היינני שמאפיינים עד היום את העבודה בקסטל השתלמו. לאורך השנים זכו יינות היקב - ובן זקן עצמו - בפרסים רבים בארץ ובעולם, ולציונים גבוהים אצל המבקרים הנחשבים ביותר.
בשנת 2015 יצא יקב קסטל מחצר הבית, ועבר למבנה מודרני מתוכנן ומרשים ביד השמונה. המעבר אפשר להגדיל את הייצור לכ-400,000 בקבוקים בשנה, ולאחריו נטלו לידיהם בהדרגה ילדיו של אלי, אריאל איתן ואילנה, את מושכותיו של העסק המשפחתי המצליח. אלי עצמו העדיף להפעיל מחדש את היקב שליד ביתו, הקרוי כעת ״רזיאל״ על שם הישוב. במעבדת המשחקים שלו הוא חוקר בהשפעת עמק הרון, בלנדים של זנים ים תיכוניים כגון סירה, קריניאן וגרנאש, אותם ניתן להשיג אצלנו בצ׳ירז, וגם יינות מבעבעים בסגנון המסורתי של אזור שמפיין, שהראשונים שבהם עדיין מתיישנים במרתפי היקב ומחכים לזמנם.
ביקב קסטל הסגנון היינני היה ונותר צרפתי קלאסי, בורדולזי, ביין הדגל ״גראן וין״ וביין האדום השני ״פטי קסטל״, ובורגיניוני ביין הדגל הלבן ״סי״. היקב מייצר גם יינות כניסה נגישים, אדום ולבן, בשם ״לה וי״. הכרמים של קסטל מצויים כולם בהרי יהודה, במרחק קטן מהיקב, ובגובה ממוצע של 750 מ׳ מעל לפני הים. כ-200 דונם בשיתוף עם קיבוץ צובה מגודלים ליבול מצומצם על ידי חברי הקיבוץ על פי ההנחיות של היקב, ועוד כ-200 דונם בשותפות עם קיבוץ מעלה החמישה מטופחים על ידי צוות קסטל. בסך הכל נטועים בצפיפות גדולה מאה וארבעים דונם של קברנה סוביניון ושטח זהה של מרלו, ארבעים וחמישה דונם של פטי ורדו, חמישה עשר דונם של קברנה פרנק ומלבק וארבעים וחמישה דונם של שרדונה. לאחרונה ניטע גם סוביניון בלאן. בשנתיים האחרונות, בהשפעתן של פרקטיקות של חקלאות מקיימת ומשמרת, מבצע אבינועם הכורם ניסוי בכורמות אורגנית שתוצאותיו הטובות משמחות אותנו מאד. הכרמים נטועים על מדרונות מנוקזים היטב. החורף גשום וקר לעיתים אפילו יורד שלג, והקיץ החם מצונן על ידי בריזה מן הים התיכון. השילוב יוצר מיקרו אקלים קריר יותר מקו הרוחב ותורם לאיכות הענבים, להבשלה ארומטית מורכבת ומלאה תוך שמירה על חומציות טבעית. הבציר, אם זה לא מובן מאליו ביקב ברמה הזו, ידני.