אם תגיעו לאזור טורן (Touraine) שבעמק הלואר חפשו לבקר ב- - Domaine Du Bel Airשבאפלסיון בורגיי ((Bourgueil אתם צפויים לפגוש חיוך רחב מלווה בלחיצת יד שלא תשכחו. בין אם המפגש יהיה במרתף היין המופלא, הלח והחשוך, החצוב באבן הטופה (tuffeaux) הספוגית, המצוי בחלל מחצבה עתיקה, ממנה הוצאו בלוקים גדולים לבנית מבצרי ימי הביניים וטירות הרנסנס, ובין אם בכרם האורגני המטופח, הגדל ממש מעל לחלל מערת המרתף ומסתיר את הכניסה אליה, לא יהיה לכם ספק: פייר גותייה הוא איש אדמה באפו ונשמתו.
סבא רבא של פייר, כדר מהכפר בֶּנֶה (Benais), הוא זה שהתחיל את השושלת החקלאית כשקנה ב-1880 חלקה קטנה. בתחילה זרע צמחי שדה שנותנים יבול מהיר, ועם הרווחים התרחב לחלקות שדה נוספות ואף למטעים. לאחר מכן קנה חלקה שהתאימה לענבי יין, קרקע שהיא תערובת של חרסית וגיר, פונה לדרום. אלו היו הימים שלאחר הפילוקסרה, אותה כנימת גפן שכמעט השמידה את הכרמים בצרפת, וסביבו נאלצו הכורמים לטעת ממש מההתחלה. בניסוי וטעיה הוא למד לעשות יין, ואת הידע שצבר הן כחקלאי והן כיינן העביר לסבו של פייר, שבתורו העביר לאנדרה, אביו של פייר.
לאחר שנים רבות של עבודה עם אביו, פייר ירש את החווה, היו בה מגוון שדות ומטעי פרי, ואותו הכרם שניטע לצריכה פרטית. אביו ביקש רק דבר אחד - להמשיך לעשות את אותו הדבר אבל תמיד לכבד את האדמה. אלא שאז השתלטו התיעוש והחברות הכימיות על החקלאות, וכמו כולם גם פייר הוקסם מהיכולת לדשן, לרסס נגד מזיקים, להכניס מיכון, ומההבטחה שאפשר לעבוד פחות קשה. כשהוא מבין את היתרון לגודל הוא מחליט לעבור למונוקולטורה, ולהתמקד בחקלאות של ענבי יין בלבד. תהליך ההמרה של 180 הדונם של החווה המשפחתית משדות ומטעים לכרמים הסתיים בתחילת שנות ה-70, והבציר המסחרי הראשון של פייר היה ב-1979.
הזמן חלף, ועשרים שנה של חקלאות מתועשת השאירו את פייר ואת אדמתו מרוקנים. למרות כל התוספים והתוספות, משהו היה חסר. וכשפייר הבין שזו הנשמה, החיבור עם האדמה, הוא החליט לוותר על השעבוד לכימיה וחזר אחורה לחקלאות של אבותיו, ועד עצם היום הזה ממשיך לעבד את אדמתו במו ידיו החסונות, ואיתו בנו רודולף, שהצטרף ב-2005. המעבר לחקלאות אורגנית, שהתרחש בשנת 2000, היה רק שאלה של זמן.
כדי לשמור על המגוון הביולוגי והאיזון האקולוגי בכרם מניחים פה לעשביה לגדול בין שורות הגפנים, ובמקום לרסס נגדה, היא נקצצת ונחרשת מפעם לפעם לתוך האדמה. חלק מהגפנים בכרם בנות 80 שנה, והגיל הממוצע הנו 30. היקב מייצר כיום חמישה יינות; ׳ז׳ור דה סואף׳ (יום צמא) שהיא פרשנות קלילה לקברנה פרנק מהחלקים החוליים של הכרם, יין ׳20 החלקות׳ שהוא למעשה הבורגיי וילאז׳ של היקב המגיע מכל חלקי הכפר, ואז שני יינות של כרמים יחידניים ׳מארסול׳ ו׳גראן מונט׳ (ההר הגדול) ומעל כולם כאמור חלקת הדגל ההיסטורית הלא הוא ה״קלו נובו״.