על ילדים לאבות מצליחים וסופר-דומיננטיים אומרים לעיתים ש״תחת עץ עבות גדלות רק פטריות״. גרסה מפרגנת יותר לסיכוייהם של ילדים כאלה היא ״על עץ תפוחים לא גדלים אגסים״. מקסים ואנטואן גראיו, שאביהם אלן גראיו היה נושא הלפיד של אזור היין קרוז-הרמיטאז׳ ומי שיצר לעמק הרון ביקוש בשוק העולמי, אדם עם כריזמה מגנטית שגרמה ליקבים ולייננים ללכת בעקבות הצלחתו, הם בנים מהסוג של האימרה השנייה. הם עבדו לצד אביהם שנים ארוכות וייצרו אתו את יינות הסירה הנהדרים של בית גראיו שנודעים במורכבות וביכולת התיישנות שלהם. עם שאיפה משותפת להתפתחות ותיאבון מוגבר להצלחה הגיעה שלישיית גראיו עד למרוקו, עם מיזם יין שייסדו בין קזבלנקה לרבאט. שם המיזם, סירוקו, הוא משחק מילים המשלב בין שירוקו, הרוח הנושבת מצפון אפריקה לדרומה של אירופה, וענבי הסירה שהם קונים שם מכרמים אורגניים בוגרים. אלן אמנם נפטר במפתיע ב,2022- אבל 15 שנים לפני כן העביר את השרביט לבניו, מאותת להם בכך שהוא סומך עליהם. ואכן, לא רק בנוכחות אביהם הבנים יודעים להצטיין. מקסים גראיו הקים כבר ב2004- את דומיין דה ליז )מכונה לעיתים גם אֶ קִ י(, בו הוא עושה יינות סירה אקספרסיביים ונגישים שמציעים עוצמה וביטוי פרי אותנטי בסגנונו האישי. הפרי מגיע מחלקות אורגניות על טרואר שמקסים מכיר היטב, שכן הן מצויות בסמוך לאלה של האב אלן. המנוע הראשי של בני המשפחה היה ונותר הטרואר, והסקרנות כלפי זה של אזור בוז׳ולה הביאה אותם להצפין מהשיפועים הצחיחים של צפון עמק הרון אל הנופים הפסטורליים של הכפרים פלרי וסנט אמור. ב2013- רכשו מקסים ואנטואן 50 ֹ דונם בקו ּ ט דֶ ה בֶסֶ ה כרם אורגני בוגר של גפנים מהזן גאמיי, נטוע על קרקע הגרניט הוורודה המפורסמת של צפון בוז׳ולה. ב2014- הקימו בבית האבן המשוחזר, בשכנות לבית בו גרה אימם, יקב בשם דומיין דה פה. כך הפכו בני גראיו פעם נוספת לציר מרכזי באזור שחווה כרגע רנסנס יינני משל עצמו. בהגדרה רשמית, בוז׳ולה הוא חלק מאזור היין הנחשק בורגון, אם כי גיאוגרפית הוא מצוי בין בורגון לעמק הרון. עם זאת, מאפייניו השונים כל כך משניהם, הביאו לכך שברוב המקרים מתייחסים אליו כאזור בפני עצמו. במשך שנים הציע האזור חסר המזל הזה קטגוריית יין תעשייתית, ״בוז׳ולה נובו״ שמה, שלא הלמה את היותו של בוז׳ולה האזור שממנו התפתחו הפילוסופיה והפרקטיקה של ייננות בהתערבות מינימלית. מסורת זו של ביקבוק יין ההילולים, ראשון הבציר, הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה.2000- היא האדירה את הסגנון הקליל, את ריח הבננה ואת חגיגות ההשקה הממוסחרות של שלהי נובמבר, והתגלתה כחרב פיפיות. כרוכים היו בה פרסום רב לאזור, ובו בזמן פגיעה אנושה בדימויו ובאמונה בפוטנציאל הטרואר שלו לייצר יינות רציניים ומורכבים. הקורבנות העיקריים היו עשרת כפרי הקרו האיכותיים של בוז׳ולה, ששוכנים ממערב לנהר הסון ולא הרחק ממאקון. אלו הם כרמים או קבוצות כרמים שנבחרו בשל האיכות העקבית שבה הם מבטאים את תכונות הטרואר. עשרת הקרו נפגעו עד כדי כך מהנתפשות הזולה של יינות בוז׳ולה שהחלו מעדיפים להיקרא בשמם ללא המילה בוז'ולה על התווית. במקומה תמצאו את שמות האפלסיונים פלרי, מורגון, מולן-א-ואן, סנט אמור, ברואי, וכו׳, וגם אם תקראו את כל האותיות הקטנות לא תגלו עליה את שם האזור. המלך הבלתי מעורער של בוז׳ולה הוא זן הענבים גאמיי )בשמו המלא: גאמיי שחור עם מיץ לבן(, ענב דק- קליפה ודל-טנין שבדרך כלל נותן יין קל, בהיר ופירותי המתאים לשתייה מהירה. אלא שיינות הקרו שונים מאד מיתר יינות בוז׳ולה. הם עשירים ועסיסיים יותר, מפגינים טעמי דובדבנים ופרי כהה והמבנה שלהם מאפשר התפתחות על פני הזמן. למעשה הפועל ״התמרגן״ )בתרגום חופשי(, המציין התיישנות יפה של יין בוז׳ולה, קרוי על שם הקרו מורגון. שנה לאחר שנרכש הכרם המקורי, המשתרע על חלקה אחת באפלסיונים בוז׳ולה, בוז׳ולה וילאז׳ וסנט אמור, רכשו מקסים ואנטואן 30 דונם בפלרי של כרם בשם רוש גיון. על קרקע גרניט ורודה וחולית עם מעט חרסית נטועות בו גפנים בצורת גביע. הכורמות ידנית, אורגנית בהסבה לביו-דינמית. לאחרונה מתרבים יינני בורגון שמתרחבים לאזורי האיכות של בוז׳ולה ועושים בה יין בסגנון הקוט ד׳אור, אולם בדומיין דה פה נוקטים בגישה טבעית מנוהלת, במינימום התערבות, ובשיטה מסורתית, ״חצי קרבונית״. בטכניקה זו אשכולות הענבים מוכנסים למכל תסיסה גדול מבטון, ונמנעת נוכחות חמצן. בעקבות כך מתחילה תסיסה אנזימטית בתוך הענבים השלמים, והיא מביאה איתה טעמי מסטיק, סוכריות ופירות אופייניים, המוסיפים צד עליז ומפתיע ליין. יינות הקרו הרציניים יותר ממשיכים אחר כך לתסיסה אלכוהולית ספונטנית )שמרי בר( שנמשכת 3-4 שבועות, ולהבגרה בחביות פודר סטוקינגר אוסטריות גדולות, כך שטעמי התסיסה הקרבונית נטמעים במורכבותו של היין