אלן קארר הקים את דומיין דה מז'אס עם אשתו אנייס בשנת 1992. כיום היקב חולש על כ- 300 דונם, כולם בכפר טיפוסי העונה לשם קודייס דה-פנוייד. הכרמים נטועים בעיקר קריניאן הגדל על אדמות של צפחה, מסלע געשי, ואבן גיר הררית. שאר הזנים הם גרנאש, סירה, וקצת מרלו וקברנה סוביניון באדומים, ובלבנים מקבאו, רול, קריניאן לבן ושרדונה.
עד שנות ה-90 רובם המכריע של יינות רוסיון יוצר על ידי קואופרטיבים גדולים. אביו של אלן עצמו מכר ענבים לקואופרטיב אשר לחץ עליו לגדל ענבים ״מודרניים״ "בסגנון בורדו" כמו מרלו, קברנה סוביניון וקברנה פרנק. בעוד אסטרטגיה זו היתה יעילה בטווח הקצר, היא בסופו של דבר חיזקה את המוניטין הגרוע של האזור שלא הצליח לפרוץ לתודעה כאזור ייחודי.

כשאלן לקח את ניהול העסק בתחילת שנות ה-90, הוא הבין שלמכור ענבים לקואופרטיב זה אסון, וכך בעשר אצבעותיו הקים יקב קטן ועצמאי על כרם בן 20 דונם בלבד. אך מהר מאוד, הוא ירש מעל 200 דונם מאביו ועם כל כך הרבה יותר יין למכור פתאום, הדברים נעשו קשים להפצה מקומית. רשת סופרמרקטים צרפתית הציעה לקנות בלעדית את כל ייצור. אך הם התחילו לקבוע לו כיצד אמורים היינות לטעום. ״הלבן חייב להיות לימוני״, ״הרוזה טוב יהיה אם יזכיר סוכריות פטל...״ הם אמרו לו ואלן התייסר ״ביינות לא השתקף טרואר, היין היה עשוי כהלכה, אך הוא היה חסר אישיות, הוא יכול היה להגיע מכל מקום."
ואז יום אחד, מפגש מקרי וגורלי שינה את כל הסיפור ואת חייו. טום לובה, יינן ניו זילנדי שהיגר לצרפת והקים את דומיין מטאסה ברוסיון ידע דבר וחצי דבר על אורגניות, על חשיבות הכרם ועל האופי המיוחד של האזור, ולאחר שטעם את היינות של אלן, הוא הציע לו לעזור ולבנות מחדש את היקב מהיסוד. השניים סיכמו על שותפות, ובהדרכתו של טום הם החלו מיד בהמרה של כל 300 הדונם לגידול אורגני, חדלו מיד בשימוש בשמרים מסחריים והפסיקו את כל התוספים למיניהם.
אלן מסביר כיום בתורו, בביישנותו ובמבטא הדרומי מלא החן שלו את החשיבות שבהדגשת הטרוארים השונים, שיעור שממשיך להביא לתוצאות לא פחות ממופלאות.