הז׳ורה הוא אזור היין הקטן ביותר בצרפת. הוא קטן עד כדי כך, שיש אחוזות יין בעולם החדש, למשל בצ׳ילה, שגדולות ממנו. אם הייתם זקוקים ל)עוד( הוכחה חותכת שהגודל לא קובע, קבלו בבקשה אזור פנים יבשתי זה, המצוי במזרחה של צרפת, ממש בין בורגון לשווייץ, שמפגין עושר הרבה מעבר לגודלו. בז׳ורה התפתחו טכניקות יינניות מרתקות שאופייניות לה. היין הייחודי ״וין ז׳ון״ )יין צהוב( מבגיר במשך שש שנים בחביות לא מלאות תחת שכבת פלור ביולוגית; היין המחוזק ״מאקוין״ הוא לייט הארבסט )בציר מאוחר, עשיר בסוכרים( שאליו מוסיפים מאר דו ז׳ורה, תזקיק אלכוהולי מקומי. הקרמאן דו ז׳ורה הוא מבעבע מחומצן ויוצא דופן, ויין הקינוח ״וין דה פאיי״ )יין קש( עשוי ענבים שהצטמקו על סלסלות קש קלועות. לז׳ורה יש גם זנים משלה, כדוגמת סאוואניין הלבן, וטרוסו ופולסאר האדומים, אליהם הצטרפו בימי הביניים שרדונה )הקרוי כאן גם מלון ד׳ארבואה( ופינו נואר. חלוקת הצבעים המסורתית לא ממש עובדת במקום בו היין הלבן יכול לנוע בין ירקרק לחום, והיין האדום הוא לעיתים קרובות בהיר מאד, ובגוונים שנמצאים בין ורוד כהה לכתום החום של לבני החרס. אם הסתקרנתם, אתם ודאי מתחילים להבין מדוע הביקוש העולמי ליינות הייחודיים של הז׳ורה הולך וגדל. אם אתם אוהבים לפגוש ארומות וטעמים חדשים, או הרפתקני חך שמתרגשים מהתאמות נועזות של יין לאוכל, מהרו וצאו איתנו למסע תגליות באזור הגבוה והקר שלמד להפיק את המירב מתנאיו. העולם מתחמם, סודותיה של הז׳ורה הקטנה נחשפים, ומי יודע מה יהיה מחר! דומיין דה לה בורד הוא יקב אורגני וביו-דינמי קטנטן מאפלסיון )אזור היין( ארבואה-פופייאן הכוכב של צפון אזור הז׳ורה. הוא נוסד ב2003- על ידי ז׳וליאן מרשאל, נגן ג׳אז ובן למשפחת מגדלי דגן מהז׳ורה, לאחר שסיים לימודי חקלאות וכן כורמות וייננות. באותה התקופה, פרט לכמה יינני-על מקומיים כמו גאנבה וטיסו, יינות הז׳ורה לא נהנו מהפופולריות לה הם זוכים היום וניתן היה לשים יד על כרמים מצוינים, דבר שהיום כמעט בלתי אפשרי. את חמישים הדונם שלו, הנטועים גפנים בוגרות מזני ז׳ורה ומצויים בגובה 550 מ׳, הוא מטפח בעצמו באופן ידני. אנחנו בצ׳ירז אוהבים יינות מאזורים הרריים כמו הז׳ורה. האקלים הקריר והפרש הטמפרטורות הגדול בין היום ללילה מביאים להתפתחות איטית יותר של הענבים, ושומרים על ארומות מעניינות ועל רמת חומציות טובה, שמעניקה ליין רעננות בריאה, איזון ומבנה, ותורמת ליכולת ההתיישנות שלו. הקרקע ההררית, שנוצרה מבליית סלע, עשירה במינרלים. לגיר, לגרניט ולצפחה יכולה להיות השפעה על הטעמים והריחות שיתפתחו ביינות, ועל המורכבות והאופי שלהם. יינות הרריים נוטים להיות חדים ומינרליים ובעלי גוף קל עד בינוני. הם נגישים יותר לשתייה מוקדמת ומתאימים בצורה מופלאה למגוון רחב של מאכלים, גם קלים או קיציים. אקלים הקריר וההתפתחות האיטית של הענבים מונעים מהם לצבור כמויות גדולות של סוכר, ורמות האלכוהול והטאנינים נוטות להיות נמוכות יותר. בנוסף, לעיתים קרובות תפגשו ביין תיבול אקזוטי ומפתיע, שמקורו בזנים הייחודיים של ההרים, אלה שמצאו דרך להסתגל לתנאים הקשים. מרשאל דוגל במינימום התערבות )approach Off Hands), גישה ייננית ששמה את ביטוי הפרי והטרואר במרכז, בלי למסך אותם בהשפעות של חביות עץ או תוספים שונים. למרות שהוא ממעט בשימוש בגופרית ביסולפיט הוא מסרב להיות דוגמטי ומוותר על מאבק ההגדרות ״טבעי״ או ״לא טבעי״. הוא עושה את המיטב בכרם האורגני והביו-דינמי שלו, ומגיע לביטויי טרואר נפלאים ביקב במעט מאד התערבות אם בכלל.