האפלסיון המערבי ביותר של עמק הלואר בצרפת, מוסקדה, נמצא סביב עיר הנמל נאנט, רגע לפני שהנהר מתרוקן לאוקיינוס האטלנטי בדלתא שרוחבה קילומטרים ספורים. יינות המוסקדה מופקים מזן ענבים הנקרא ׳מלון דה בורגון׳, המכונה לעיתים בקצרה ׳מלון׳. זהו אחד הזנים היחידים שמצליחים להגיע להבשלה בתנאים הקשים של האקלים האטלנטי הלח והגשום. באזור נאנט הוא ניטע לראשונה במאה ה17- והפך לזן השולט ב,1709- אחרי שקרה קשה במיוחד חיסלה את הכרמים האחרים. בהתחלה זוקק יין המלון לאו-דה-וי, )ברנדי( בעל אחוז אלכוהול גבוה, שהיה מבוקש על ידי הסוחרים ההולנדיים שעגנו בנאנט ומכרו אותו לצפון אירופה. כשהוא נמכר כמוסקדה, זה היה יין שולחני פשוט עד סתמי, שלא נהנה מביקוש רב מחוץ לאזור. ב1980- החלו מספר יצרנים מקומיים לכוון לאיכות, עם צמצום יבולים בכרם. בחלק מהמקרים אף נוספה עבודת ערבוב של השמרים העדינים )Lees), המעניקה ליין נפח גוף והגנה טבעית מפני חמצון, ומאפשרת לו להתפתח ואפילו להתיישן. ב1990- בוצעה אצל אחדים מהיצרנים השריה ארוכה על הקליפות טרם התססה, שמטרתה מיצוי ארומות הפרי הייחודיות המצויות בהם. עד סוף המאה ה20- התבססו רמות איכות שונות, ונוצרו מגון סגנונות מוסקדה בשלושה אפלסיונים שונים: ׳מוסקדה סֵ בְ ר א מֵ יין׳ )על שם שני הנהרות הנפגשים כאן עם הלואר(, מוסקדה קוטו דה לה לואר ומוסקדה קוט דה גראנליו. האפלסיון שנחשב לטוב ביותר מבחינת גידול ענבים הוא סֵ בְ ר-א-מיין, ויש בו כיום כבר עשרה כפרים שאף זכו להגדרת קרו משל עצמם כמו Vallet ,Goulaine ,Clisson או Fiacre .St. באזור הזה נטועות הגפנים על גבעות מנוקזות היטב שמצויות דרומית לנאנט ומוגנות על ידה מרוחות האוקיינוס העזות. בניגוד לרוב עמק הלואר, שבתת הקרקע שלו יש סלעי משקע, אזור מוסקדה מצוי על המאסיף השחור, סלעי יסוד וסלעים מטמורפיים שהם תת הקרקע של אזור ברטאני וצפון מערב צרפת. מסלעים אלו, שהם הבסיס הגיאולוגי של כל האזור, משפיעים לאין ערוך על טעם היין. גרניט הוא הסלע הדומיננטי, אך באזורים רבים סלעים מותמרים מתגלים כיחידות טרואר יחידניות. גנייס, אורתוגנייס, גאברו, מיקה-שיסט, צפחה, כל קרקע וההרכב המינרלי שלה, אחוזי המגנזיום והאשלגן, ותערובת סלעי הסחף, חרסית, חצץ וחול שיגדירו בבוא העת )והיינן הנכון( את האופי של כל יין ויין. רק קומץ קטן של ויניירונים )ייננים/כורמים( צעירים בחרו להתמסר לטרואר נטול הזוהר של מוסקדה, והצליחו להפוך בו מלון לזהב. אתם כבר יודעים שאנחנו בצ׳ירז פריקים של יינות הלואר, ושאנחנו גאים לאצור ולהביא לארץ יצרנים שאנחנו ּ אוהבים במיוחד. לכן אנחנו שמחים כל כך להציג בפניכם את ז׳רום ברטודו, היינן המכשף מדומיין דה בֶלְ וְיּו )׳הנוף היפה׳(. ברטודו, בנו של כורם מהכפר ז׳טינייה, )Gétigné )דוחף ללא לאות את הגבולות הקונספטואליים של אזור מוסקדה ומדגים כמה רחוק ניתן להגיע עם שילוב של כשרון ועבודה קשה. הקריירה שלו התחילה ב1990- ככורם אצל אלאן גובר. במשך 13 שנים היה אחראי במשרה מלאה על 250 דונם של כרם קונבנציונאלי בכפר וָאלֶ ה. אין לדעת מה חולל את השינוי בחקלאי החייכן וכבד הגוף שב2001- נטל מאביו 20 דונם והחל לטייב אותם בסופי השבוע ובזמנו הפנוי. האם הושפע מניצני השאיפה האיכותית שראה סביבו? או שמא המחשבה שהוא מסוגל ליותר לא נתנה לו מנוח? כך או כך, הוא לא ויתר על הדיי ג׳וב שלו עד ,2005 השנה בה עשה יין לראשונה, וגדל ל60- דונם, כולם בחלקות קטנות שבחר על פי ייחודן ואיכותן. ב2009- המיר את החקלאות שלו לאורגנית, והמשיך לגדול. היום 120 הדונם של ברטודו מפוזרים על פני ארבעה כפרים: ז׳טינייה, בו הוא הכורם היחידי ובו מצוי היקב, והאחרים הם ואלה, קוגאן )בגדה השניה של נהר הסֵ בְ ר( וקליסון. הכרמים מטופלים ידנית, בחקלאות אורגנית וביו-דינמית והם נותנים יבול מצומצם מאד. ׳מגרש המשחקים׳ של ברטודו כולל 11 זנים וביניהם סוביניון גרי, פינו גרי, פול בלאנש, מרלו קברנה פרנק ואפילו קברנה סוביניון, שעל חלקם הייתם אולי אומרים ׳מה קשור׳. אבל חכו שתטעמו את הבלנד, ׳ז׳וסטיס׳, שעבורו הוא מגדל שרדונה וסאבאניין )כן, לא טעיתם, הזן המפורסם של אזור הז׳ורה שבאלפים(, או את יין הפינו נואר המטורף - ׳סטאטרה׳, שאם רק תצליחו לשים עליו יד, אתם תבינו לבד. גם ביקב בנה לעצמו ז׳רום שדה ניסויים, שם הוא משחק בכלי קיבול והבגרה שונים; מכלי נירוסטה, אמפורות חרס, ביצי בטון, חביות עץ בגדלים שונים. הוא גם חוקר ובוחן טכניקות מגוונות כגון השריית קליפות )ביין ׳מסראסיון׳( הבגרה של 6 שנים בחביות סולרה. באמצעות פסיפס הטרוארים שלו, הסקרנות שלו ותשומת הלב שלו לכל פרט ופרט בכרם וביקב מפליא ברטודו בעשיית שלושת יינות המוסקדה שלו ושאר חדי-הקרן שלו. מוסקדה ׳קלו דה לה בוקינארדייר׳ יגרום לכל מי שחשב אי פעם שמוסקדה זה יין שולחני פשוט לאכול את הכובע, ׳גאיה׳ הוא כבר יין מוסקדה מופלא שמקורו בענבים שגדלים על סלע גאברו וולקני והוא מדגים כמה רחוק יכול ויניירון מוכשר כמו ברטודו לקחת את הגפנים הבוגרות בטרואר הייחודי הזה, בעוד ׳קלו דה פרייר׳ מבטא איך מוסקדה מתנהג בכרם מוקף חומה על קרקע גרניטית ורדרדה. שלושה ביטויים פורצי גבולות המהווים לבדם סדנת טרואר שלמה בשלושה יינות.