למרות שמדובר באחת ממדינות היין הפופולריות ביותר בעולם, שוחר היין הישראלי כמעט ולא נחשף עד היום ליינות של ניו-זילנד. אולי זה המרחק הגיאוגרפי המאיים, אולי נטייתם של הישראלים לשמור אמונים למדינות היין של העולם הישן ואולי סתם צירוף של נסיבות, אך היבוא לישראל מניו-זילנד היה עד לאחרונה דליל במיוחד והתמקד בעיקר ביקבים גדולים או בשמות המפורסמים ביותר. לאחרונה, כחלק מגל מתפתח של יבואנים קטנים שמביאים לישראל את כל הטוב בעולם, ישנה התעוררות מסוימת בגזרה של יינות ההמיספרה הדרומית, כך שמדובר בבשורה משמחת במיוחד לכל מי שאוהב יין. דוג פוינט, יקב מופת ניו-זילנדי, הוא הבשורה הנוכחית שמגיעה לישראל מארץ הקיוי, אם כי ודאי לא האחרונה שבהם.
אם כבר הזכרנו את טיב היכרותם של שוחרי היין הישראלים עם יינות ניו-זילנד, אז אפשר לומר שאת שמו של יקב קלאודי ביי כמעט כל אחד מכיר. היקב הזה, מהחשובים בהיסטוריה הלא ארוכה של יינות ניו-זילנד, מהווה גם את הבסיס לסיפורו של יקב דוג פוינט. שני הבעלים של היקב, הכורם איון סת'רלנד והיינן ג'יימס הילי, הם בוגרי קלאודי ביי ולמעשה הכירו אחד את השני דרך העבודה המשותפת ביקב. לאחר מכירתו של קלאודי ביי בשנת 2003 לתאגיד LVMH, חברו השניים וייסדו את דוג פוינט, שהפך בזמן קצר ליקב בעל מעמד אייקוני בפני עצמו.
הקלישאה אומרת, ובצדק, שבשביל לייצר יין טוב צריך קודם כל ענבים טובים, כך שהיותו של סת'רלנד בעלים של כמה מחלקות הכרמים הבוגרות והטובות ביותר באזור הגידול מרלבורו הייתה מכרעת במהלך לכיוון דרך עצמאית. באופן הזה היקב מתפקד למעשה כאחוזת אסטייט, קרי יקב שמסתמך על ענבים שהוא מגדל בכרמים שלו. הדגם הזה מאפשר ליקב שליטה מלאה בגידול ובדוג פוינט בחרו בטיפול אורגני בגפנים, זאת על מנת לקבל את הביטוי הנקי ביותר של הקרקע המקומית. ואם ביקבים רבים בניו-זילנד משתמשים עדיין בבוצרת מכנית, בדוג פוינט העבודה בכרם ידנית לחלוטין, כך שכל ענב מקבל את היחס הראוי לו ומרכיבים ירוקים שאינם רצויים נותרים על הגפן ולא בסל הענבים. כחלק מהתפיסה האורגנית מעודדים בדוג פוינט את קיומו של מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית בשטח הכרמים, מתוך שאיפה לשמור על איזון מרבי עם הסביבה.
ביקב שיטת העבודה פשוטה ומסתמכת על עיקרון של מינימום התערבות בתהליכים. התסיסות ספונטניות באמצעות שמרי בר והיינות מבוקבקים ללא זיכוך ובסינון מינימלי. התוצאה היא יינות מלאי חיים שאינם "מהונדסים" על מנת להתאימם לשבלונה הגנרית של סוביניון בלאן ניו-זילנדי. אלו הם יינות אינטנסיביים, מורכבים, כאלה שמגיעים עם חמיצות נהדרת של פרי בשל אך רענן. בגזרת הסוביניון בלאן, היקב מייצר את יין רמת הכניסה שמבגיר במכלי נירוסטה בלבד, ומעליו בהיררכיה נמצא היין מחלקה 94, אשר מבגיר בחביות והוא דוגמה נפלאה לשיאים שניתן להגיע היום בעבודה עם הזן בחלקות מובחרות, ביבולים נמוכים וללא התערבות מיותרת ביקב. בנוסף לכך, מייצר היקב יינות שרדונה ופינו נואר ראויים לציון, אם כי בשלב זה הם אינם מיובאים ארצה.
ולסיום, אי אפשר בלי כמה מילים שיסבירו את שמו של היקב, שהולך אחורה להיסטוריה של ההתיישבות האירופאית במרלבורו. באותם ימים ובהעדר גדרות, היו בעלי עדרי הכבשים משתמשים בכלבי מרעה כדי לשמור על הסדר בצאן. אך היו כלבים שברחו ונעלמו, התרבו עם הזמן ויצרו להקה שנהגה לתקוף את אותן כבשים שעליהן היו אמורים להגן מלכתחילה. המתיישבים הצליחו לאסוף את הכלבים ולקבצם לראש גבעה שזכתה לשם דוג פוינט, שנמצאת ממש באזור מושבו של היקב.