בשכונת עמל שבפאתי הוד-השרון, מאחורי שורה של עצי פרי שמשקיפים לעבר רחוב מנומנם, שוכן אחד מהיקבים המרתקים ועלומי השם שפועלים היום בישראל- יקב גיתו. מי שעומד מאחורי היקב הביתי הקטנטן, שהולך ומתפתח מאז בציר הביכורים ב,2011- הוא מלכיאל הדרי, איש היי-טק שבילה את רוב חייו בין המסדרונות של חברת SAP. עוד לפני שיצא לפנסיה, ניהל מלכיאל אורח חיים כפול: בבקרים הוא סיפק פתרונות לוגיסטיים לחברת התוכנה, ובערב נהג לעטות את גלימת היינן, להסתגר במרתף ולחקור את עולם היין החדש שהסעיר אותו. וגם אם אנחנו לא בטוחים שתוכניתו המקורית של מלכיאל הייתה להפוך את המיזם הביתי הצדדי לעיסוקו העיקרי, היינות שהוא מצליח להוציא תחת ידיו לא ממש מותירים לו ברירה. כיאה לאוטודידקט, גם היום מלכיאל לא מפסיק להתנסות וללמוד את חומר הגלם שעמו הוא מתעסק. למרבה המזל, כנראה מדובר בטיפוס שפועמת בו אינטואיציה ייננית מובנית מלידה, שכן אחרת קשה להסביר כיצד הוא מסגל ליינותיו ייננות מדויקת ומקצועית כל-כך. אלו יינות שמצליחים לצאת מהמסגרת הגנרית של יקבי בוטיק רבים כל-כך ולייצר לעצמם מסגרת של אופי וייחודיות, כזו שגורמת לנו לרצות ולדגום אותם מדי בציר, ולו רק כדי לגלות מה מלכיאל ניסה לעשות באותה שנה.