לא בכל יום אנחנו פוגשים ויניירון (כורם-יינן) שהשורשים שלו נדמים עמוקים יותר משורשי הגפנים שהוא מטפח, אדם שזרועותיו החזקות צרובות שמש ומשתרגות, מגוידות, בדיוק כמו זרועותיהן של הגפנים. בשביל לשמוע ויניירון כזה מציג את עצמו: ״שמי הוא זמאגוסלאב פטריץ׳. היין הזה הוא הגרילה שלי. הוא נוצר מהחלומות שלי, מהרעיונות שלי, מהשאיפות שלי – ומהעקשנות שלי, הרבה עקשנות״. אנחנו מוכנים להרחיק נסוע. בפעם הזו הרחקנו לתוך יבשת אירופה, צפונה מטרייסטה שבאיטליה, לאזור היין של עמק ויפאבה (ויפאבסקה דולינה) שבסלובניה, שם מצויה הגרילה של פטריץ׳.
האקלים ממנו נהנות הגבעות הרכות של ויפאבה, שעה נסיעה דרומית לבירת סלובניה לובליאנה, משתנה כתלות במיקומם ביחס להרי האלפים שבצפון ולים התיכון שבדרום מערב. התוצאה היא איים של מיקרו-אקלים שמשפיעים מאוד על הטרואר ובכך על אופי הענבים. במערב האזור תמצאו יינות לבנים מבושמים וארומטיים, המושפעים מהסגנון האיטלקי אשר נעשים מהזנים סוביניון בלאן, פינו בלאן, לאסקי ריזלינג ופינלה. במרכז, אזור בו קיימים פערי טמפרטורה גבוהים בין היום והלילה, גדלים ענבי ברברה איטלקית שמספקים יינות אדומים עם חמיצות רעננה ומבנה טוב, כמו גם יינות מהזנים הבינלאומיים קברנה פרנק וכן זני בורדו נוספים. כך או כך, מדובר באזור תיירות יין שמתפתח במהירות, שדומה במראהו לטוסקנה, ויינותיו נחשבים לטובים ביותר בסלובניה.
בשנה בה פטריץ׳ נולד, 1956, זכה אביו בפרס על ענבים שגידל מהזן המקומי של פּינֵלָה. הזיכרונות שיש לפטריק מן הילדות מורכבים מעבודת החווה הקטנה שטיפחו, ומימים של בילוי בכרם וביקב. ״הצלחתי לצאת מהחווה" הוא אומר, "אך לא הצלחתי להוציא את החווה ממני, ואת ערכי הפשטות והכבוד לאדמה שהנחיל לי אבי״. ב-2005 גמלה בו החלטה לחזור לכרם. ליד הכפר פלאנינה, בדרום ויפאבה, מצא 120 דונם של אדמה משובחת שמערבת סלע משקע עם אבן חול, עם בלייה חולית-גירית-חרסיתית, על גבולו של אזור קארסטי. בעבודה מאומצת פטריק ייסד את גרילה, חווה אורגנית וביו-דינמית בה נטע חמש חלקות של זנים מקומיים כגון רֵבּוּלָה, מָלְבאזִיָה, פּינֵלָה וזֶלֶן, ובינלאומיים כגון קברנה פרנק וברברה. ״אני באמת סבור שהיין נעשה בכרם" מצהיר פטריץ׳. "אח״כ כל שנותר זה לתת לו להבשיל לשלמות ביקב. לשמירה על האיזון האקולוגי בסביבת הכרם יש חשיבות עליונה והיא דורשת הרמוניה ושיווי משקל בין האדם לטבע״.

תכשירי החקלאות הביו-דינמית תומכים במיקרו-פלורה של הכרם ושומרים על בריאות הגפן והענבים. בעונות התרדמה של הגפן חי בכרם עדר כבשים ששומר על ריסון עשביית האביב ומזין את האדמה בקומפוסט. על מנת שלא להדק את הקרקע יתר על המידה ולא לפגוע במרקמה הבריא, מחליף הסוס את הטרקטור. הכרמים נטועים על טרסות תלולות, מעוצבים לצד אחד בסגנון הקרוי גויו יחיד. כל גפן נזמרת בזהירות ביד, כך שהיבול הנמוך שתיתן יהיה עשיר מבחינה ארומטית, והתנועה הבריאה של עסיס הגפן נשמרת.
בסלובניה, כמו גם במדינות יין מסורתיות אחרות כגון גיאורגיה, נהוג היה שכל משק הכין יין לצרכיו הביתיים. העשייה הייננית הסלובנית המסורתית כללה השריה של יינות לבנים על קליפותיהם. השריה זו, שיכולה להיות קצרה או ארוכה, ושמורה היום בדרך כלל ליינות אדומים, מעניקה ליין גוון זהוב עד ענברי עמוק, או כתום עד אוקר, טאנין משמר מהקליפות ומנעד ארומטי ייחודי. כשסלובניה עוד הייתה חלק מיוגוסלביה, בתקופת השלטון הקומוניסטי של טיטו (45׳ עד 80׳), נכפה על מגדלי ענבים בסלובניה להעביר את כל התוצרת ליקבים קואופרטיביים גדולים, והייצור הביתי נאסר. כשהשתלטה העשייה הצרפתית-מודרנית על שוק היין הלבן, ההשריה של יינות לבנים על הקליפות כמעט פסה מהעולם.
מי שהחזירו את טכניקת האבות הזו לשימוש היו הייננים יוסקו גראבנר וסטאנקו רדיקון מקוֹליוֹ, אזור בצפון איטליה, שהחליף ידיים והשתייך בעבר לאזור היין רישקה ברדה בסלובניה. גראבנר אף הגדיל לעשות והביא על משאית אמפורת חרס ענקית (קווברי) מסורתית מגאורגיה, אותה קבר בסוף שנות ה-90׳ באדמת מרתף היין שלו. כך, במו ידיהם, התחילו השניים את הגל ה׳כתום׳. ההשריה חזרה והביאה איתה דיונים האם יין כתום הוא טרנד צעיר והיפסטרי, מחאה בין - דורית, או שמא צבע רביעי של יין שעתיד להישאר עמנו. הפופולריות הגוברת לה זוכים היום יינות כתומים ממקמת אותם היום שוב במרכז הבמה, אין ספק.
העשייה הייננית של פטריץ׳ מתחילה בבציר ידני של ענבים בשלים ובריאים על פי הלוח הביו-דינמי. התסיסות ספונטניות והיינות מבוקבקים ללא סינון. תחת השם רטרו גרילה הוא מציע יינות שעברו השרייה קצרה של שבוע. בסדרת ׳אקסטרים׳ ישנם יינות שעברו השריה ארוכה של ששה חודשים ולאחר מכן הבגרה ארוכה ואוקסידטיבית (מחמצנת) באמפורה.