יש רק דבר אחד יותר מושלם מכוס יין עם משפחה או חברים בשעת הקסם של השקיעה, והוא שתמזגו בה קרו בוז׳ולה מעשה ידיו של ְ�ְּגֶר ֶ גּוָאָ ר הֹֹו �ְּפ ְ נֹֹו, מי שנבחר ב2021- לכוכב העולה של מגזין היין הצרפתי החשוב ׳לה רוו דה וין דה פראנס׳. ג׳נסיס רובינסון, מבקרת היין הבריטית הנחשבת, כתבה עליו ״יין בול בפוני שהכל בו מדויק. הפרי, תחושת הפה, האורך והנגישות: תמחור חסר בולט״. אנחנו בצ׳ירז אוהבים ייננים מוכשרים ומלאי אמביציה שנאבקים על מקומם, והפנינים שהם מפיקים מציעות הרבה מעבר למחירן, כך שקפצנו על היין וגם על ההזדמנות הנפלאה להכיר מחדש את אזור היין הצרפתי בוז׳ולה. גאוגרפית בין בורגון לעמק הרון ורשמית חלק מאזור היין בורגון, מאפייניו של בוז׳ולה, שכל כך שונים מאלה של בורגון או של עמק הרון, הביאו לכך שברוב המקרים מתייחסים אליו בפני עצמו. האקלים קונטיננטלי למחצה, עם חורף קר, ושמש קיצית חמה שמבטיחה בשלות טובה. נהר הסאון והים התיכון פועלים כגורמים ממזגים השומרים מפני טמפרטורות קיצוניות. אם יש גשמי קיץ, רוח הפון הדרומית מייבשת את האשכולות ומגנה עליהם מפני רקבונות. במשך שנים הציע האזור חסר המזל הזה שתי קטגוריות יין, שתיהן גרועות. הצעירים יותר מכירים אותו אולי בשל יינות ”גלו גלו״ לשתייה קז׳ואלית, שהעניקו מלוא הכוס מהפגמים החביבים על אוהדי הז׳אנר הטבעי וה׳פאנקי׳, זכר לחלוצי היין הטבעי ז׳ול שובה ומרסל לפייר שפעלו פה בתקופה שלאחר מלה״ע השנייה. המבוגרים זוכרים אותו היטב בשל ה״בוז׳ולה נובו״, הבוז׳ולה החדש, הכינוי להשקת יין ההילולים והגעת ראשוני הבקבוקים של הבציר לשוק. החגיגה, טריק מיתוגי מתוחכם של היקב ז׳ורז׳ דה בף, התרחשה כל שנה ביום חמישי השלישי של חודש נובמבר. היא הפכה למסורת שככל שהתפשטה בעולם כך התמסחרה, וכשהגיעה לשיאה, בתחילת שנות ה,2000- מכר דה בף 15 מיליון בקבוקים של בוז׳ולה נובו. ההצלחה העולמית התגלתה כחרב פיפיות: היא האדירה את הסגנון הקליל, את ריח הבננה והתות של יין שלא הבגיר ובוקבק ממש בסיום התסיסה, ובו בזמן פגעה אנושות בדימוי של בוז׳ולה כאזור יין רציני וביכולת להאמין בפוטנציאל של הטרור שלו. הקורבנות העיקריים של הנתפשות הזולה של יינות בוז׳ולה היו עשרת הקרו האיכותיים של האזור, ששוכנים ממערב לנהר הסון, לא הרחק ממאקון שבבורגון. כרמים או קבוצות כרמים נחשבים אלה, שנבחרו בשל האיכות הקונסיסטנטית שבה הם מבטאים את תכונות הטרואר, נפגעו עד כדי כך שהעדיפו לוותר על הכבוד המפוקפק שהיה בשם בוז׳ולה ולהיקרא בשמם. הם החלו מציינים על התווית את שם הקרו - ְְפֶֶלִר ִ י, מורגון, שנא, סנט אמור, ברואי, מולן-א-ואן וכו׳ - וגם אם תקראו את כל האותיות הקטנות לא תמצאו עליה את המילה בוז׳ולה, למרות שזהו שם האזור. הופנו החליט להתמקם ב ְְפֶֶלִר ִ י שבבוז׳ולה ב,2018- אחרי שנים שבילה בסקאוטינג אחר חלקות משובחות עבור סוחר היין מזון טרנל )שבבעלות שפוטייה, ענק היין מעמק הרון(. הוא הרגיש שהגיע זמנו לטעת שורשים, לקבל תחושה של מקום ולבטא אותה ביינות שייצר. עבודתו הקודמת אפשרה לו למפות את הכרמים הטובים ביותר, ולקבל חוזים על 90 דונם מהם. בכפר היפה פלרי בחר את Garants Les, כרם בן למעלה מ60- שפונה לדרום מערב על קרקע גרניט אפורה ודלה, מנוקדת בגבישי קוורץ, ואת חלקת המונופול Amandier’l de Clos. ליד מולן-א-ואן בחר את Moriers Les, כרם בן 90 שנים פונה לצפון מזרח על קרקע גרניט עם חול שהולך ומעמיק בחלק התחתון. סמוך ליקב ב-Roches Les מצויה חלקה בת ,50 בפלאטו בגובה של כ300- מטר, ו- Corcelette היא חלקת גרניט תלולה וענייה כל כך שהסלע החשוף ניכר בחלקים רבים בה. העבודה בכרמים ידנית ואורגנית, ונעשית בשליטתו המלאה של גרגואר. המלך הבלתי מעורער של בוז׳ולה הוא זן הענבים גאמיי )בשמו המלא: גאמיי שחור עם מיץ לבן(, ענב דק קליפה ודל טנין, שבדרך כלל נותן יין קל, בהיר ופירותי, המתאים לשתייה מהירה. אלא שיינות הקרו שונים מאד מייתר יינות בוז‘ולה. עשירים ועסיסיים יותר, הם מפגינים טעמי פרי כהה ודובדבנים, והמבנה שלהם מאפשר התפתחות על פני הזמן. למעשה הפועל ״התמרגן״ )מילה שהמצאנו(, המציין התיישנות יפה של יין בוז׳ולה, קרוי על שם הקרו מורגון. לאחרונה מרובים יינני בורגון שמתרחבים לאזורי האיכות של בוז׳ולה ועושים בה יין בסגנון הקוט ד׳אור, אולם הייננים של בוז׳ולה מעדיפים את השיטה מסורתית, ה״חצי קרבונית״. בטכניקה זו אשכולות הענבים מוכנסים למכל תסיסה גדול מבטון, ונמנעת נוכחות חמצן. בעקבות כך מתחילה תסיסה אנזימטית בתוך הענבים השלמים, והיא מביאה איתה טעמי מסטיק, סוכריות ופירות אופייניים, המוסיפים צד עליז ומפתיע ליין. יינות הקרו הרציניים ממשיכים אחר כך לתסיסה אלכוהולית ספונטנית )שמרי בר( שנמשכת 3-4 שבועות, ולהבגרה במכלים שונים, לפי הפרי. אצל גרגואר חלק מבגיר בבטון, חלק בחביות קטנות וחלק בחביות פודר סטוקינגר אוסטריות גדולות, כך שטעמי התסיסה הקרבונית נטמעים במורכבותו של היין והביקבוק מבוצע ללא סינון.