סיציליה, האי הצמוד למגף האיטלקי כמין כדורגל משולש, הוא ערש הולדתו של ארכימדס וגם המקום בו התחילה לפעול המאפיה האיטלקית. זהו מקום מופלא, עשיר בהיסטוריה של קרבות ויין, שמאז העת העתיקה מכונה - ובצדק - מתנת האלים. הר האֶ טְ נָ ה, שמתנשא לגובה 3326 מטר ונראה למרחוק מכל פינה באי, הוא הר הגעש הגבוה ביותר באירופה, ואחד מהרי הגעש הפעילים בעולם. יש מעט אזורי יין שמצדיקים את שם התואר ״דרמטי״ כפי שעושה זאת אזור הר האֶ טְ נָ ה, שהתפרצויותיו התכופות מזכירות מפעם לפעם כמה קטלנית היא הלבה שנובעת מבטנו. למרגלות הר הגעש פועלת כבר מאות בשנים תעשיית יין עיקשת, ששורשיה נעוצים באדמה הוולקנית שלו. תנאי הגידול המאתגרים בשיפוליו של ההר לא תמיד היטיבו עם החקלאים המקומיים. חלקם העדיפו לגדל את תוצרתם באתרים שטוחים, נרחבים ובטוחים יותר מאשר אדמות האפר המסוכנות, למרות שהן נותנות ליבול מינרליות מעושנת שאין כדוגמתה. לשמחתנו, המגמה השתנתה. האֶ טְ נָ ה מוכר כיום כאחד מאזורי היין המרתקים ביותר, ויינותיו מבוקשים על ידי שוחרי יין בעולם כולו. חלק מהיצרנים הולכים ועולים במעלה ההר, ועורכים ניסיונות בכרמים בקרקעות שחורות וגעשיות יותר. כך הם מתכוננים לעתיד של התחממות גלובלית, ונהנים כבר היום מתנאי הגידול האופטימליים ששוררים באתרים הגבוהים. ג׳ירולאמו רוסו היה חקלאי אֶ טְ נָ ה מוערך שבמשך עשרות שנים טיפל במסירות בכרמי היין הוותיקים שלו, ומכר את הפרי המשובח אותו גידל על האפר הוולקני. היקב שנושא את שמו הוקם רק ב,2005- על ידי בנו ג׳וזפה, פסנתרן קלאסי ומורה למוזיקה. לאחר מותו של ג׳ירולאמו ב,2003- ג׳וזפה החליט על הסבה מקצועית. הוא חזר לכפר הולדתו פאסופישיארו, השמיש את מרתף היין הישן שהיה מתחת לבית, והמיר את החקלאות בכרמים לאורגנית. תוך זמן קצר זכו היינות של רוסו למעמד קאלט, לביקורות מהללות של מומחים איטלקיים ולביקוש ער מסומליירים ברחבי העולם. ב200- דונם הכרמים של ג׳ירולאמו רוסו יש גפנים לא מורכבות בנות מאה שנים ויותר, מחלקות היסטוריות שנקראות ״קונטראדה״. מוקפים זיתים, אגוז ושיחי ג׳ניסטה, הם נטועים בגבהים שבין 650 ל800- מטר, על ״שיארה״, זרמי לבה קרושה עתיקה, בצידו הצפוני של ההר. הזרמים, שנוצרו בהתפרצויות שונות, מכילים מגוון מינרלים שבתהליך בלייה מגיעים אל קרקע התכסית. האוויר שנכלא בזמן קרישת הלבה יצר תאים שהופכים בחורף לכיסי מים; המאגרים הקטנים האלה מספקים לגפן את הלחות לה היא זקוקה בעונה היבשה. בנוסף לקרקע הגעשית, הסוד שמאחורי היינות הנהדרים של רוסו הוא האקלים ה׳קר׳ ממנו נהנות הגפנים שגדלות לכאורה בקו רוחב ׳חם׳, זה שנוצר מהשילוב של מפנה צפוני, הגובה הניכר וכיסי המים, יחד עם עונת ההבשלה הארוכה. ֹ נֶ רֶ לו ַ מסְ קָ לֶ זֶ ה, זן אדום מקומי, הוא הזן המוביל ביינות האטנה ובכרמים של ג׳ירולאמו רוסו. כשזן ורסטילי זה גדל בתנאים הנכונים הוא נותן יין עם מורכבות אלגנטית ועדינה, נגיש בצעירותו אך עם פוטנציאל יישון. לעיתים מוסיפים אליו נרלו קפוצ׳יו. הזן הלבן העיקרי של האטנה הוא קאריקנטה. אצל ג׳ירולאמו רוסו הוא מגיע מכרם עתיק, ומצטרפים אליו הזנים הלבנים המקומיים קאטאראטו, אינזוליה, מינלה, קודה די וולפה וגרקאניקו, מגפנים שנטועות בדרך המסורתית, כלומר במעורב בין הגפנים בכרמים ה׳אדומים׳. העבודה בכרמים ידנית ומסורתית. הבציר נעשה על פי חלקות, ולאחר שהפרי ממוין, תהליכי הייננות מבוצעים לפי חלקות המקור. התסיסה מתבצעת על שמרי הבר, והחלקות הייחודיות מבוקבקות בנפרד.