גבעות גופנה פטי ורדו

Gvaot Gofna Petit Verdot

גבעות  
הרי יהודה יהודה ושומרון 2019

169.00ש"ח

750 מ״ל | 22.53 ש"ח ל-100 מ״ל

רק לפני 20 שנה היה זה זן מינורי ואנקדוטי בלבד, אשר שימש בעיקר כמלח ופלפל בעירובים של יינות בורדו, הפך הפטי ורדו לפתע זן הניטע במקומות רבים בעולם. ישראל לא רק שלא פסחה על כך, אלא כיום ישראל היא המדינה אשר בה ניטע הזן בכמויות הגבוהות ביותר ובאופן חסר תקדים ביחס לגודל שטח הכרמים הארצי. שמו הצרפתי Petit Verdot ניתן לו מכיוון שבאזור בורדו האטלנטי, עקב הבשלתו האיטית והצורך שלו בתנאי אקלים חמים יותר, הוא נותר לרוב פטי (קטן) ומעט ירוק (ורדו). אך עם ההתחממות הגלובלית הן בבורדו והן באזורים חמים יותר, החלו היקבים לראות מעט יותר ברכה בו ולראות אותו מגיע להבשלה, לא רק בשנים החמות ביותר. ב-10 שנים האחרונות החלו כורמים רבים בארץ להאמין בזן, ראו בו פוטנציאל נהדר דווקא בגלל תנאי האקלים החמים, וקיוו שהוא הוא יהיה הזן המושיע. אך למרות התקוות, אנחנו מרגישים שעדיין ברוב המקרים עדיף קברנה סוביניון על פטי ורדו, הוא ורסטילי יותר, מורכב ומאוזן יותר, וכשכבר הפטי ורדו יוצא טוב, הוא נטעם לא פעם כמו גרסה חזקה וקשוחה יותר של קברנה אולי רק בלא מאפיינים מובהקים מרגשים. אך הנה לכם דווקא יין משמח ומוצלח מאד שאנחנו מאד שמחים לחלוק עמכם. היין של שיבי עמוק ומורכב, הוא בשל לתפארת אך הוא איננו בשל מידי, יש בו בהחלט מבנה חסון אך המרקם שלו עגול וטאניניו איכותיים וקטיפתיים. יין עם נוכחות, אשר יתאים לארוחת ערב חורפית משובחת.  

המלצות שתייה

16-18 מעלות
קדירת בשר
שעה לפני
תמיד טעים

תעודת זהות

גוף
טאנינים
חמיצות
פירותיות
עץ
ארץ ישראל
אזור הרי יהודה
זנים פטי ורדו, קברנה סוביניון
טרואר גיר וחרסית
אלכוהול 14%

על היקב והאזור

יקב גבעות שוכן בגבעת הראל שבשומרון, על מצוקי נחל שילה, כ-800 מ' מעל פני הים. היקב, שמשתלב כחוליה במסורת עתיקה של יצור יין באזור הררי קדום זה, הוא אחד היקבים המצויים בדרך האבות העוברת בשדרת ההר המרכזי. מיקב יתיר ליד ערד, דרך יקב נח (קריית ארבע), יקבי גוש עציון, מטה בנימין, גוש שילה ולב ההר ליד שכם, הייתה הארץ מלאה כרמי-יין, ויעידו על כך מאות הגיתות העתיקות הפזורות בינות לכרמים המתחדשים.
את ׳גבעות׳ הקימו ב-2005 יינן היקב, ד"ר שיבי דרורי, אגרונום וחוקר בתחום הגפן באוניברסיטת אריאל, ותושב גבעת הראל, ומנהל הכספים והמנכ״ל שלו דאז, אמנון וייס. אמנון הוא גם אביה של שירה, רעייתו של שיבי, כך שבהחלט ניתן לומר שהיין שבידיכם מגיע מיקב בוטיק משפחתי. ואכן, בעת הבציר תוכלו לראות את חמשת ילדיהם של שיבי ושירה, אדריכלית במקצועה, מטים שכם ובוצרים יחד כתף אל כתף.
היקב מייצר כ-90,000 בקבוקים בשנה בלבד, תוך הקפדה על סטנדרטים גבוהים של איכות בתהליכי הייצור. הענבים נבצרים ביד, היינות עוברים תסיסה קרה ואיטית לשימור מיטבי של ניחוחות וטעמים וליצירת יינות אלגנטיים.
לטרואר הייחודי המצוי בהרי השומרון כמה מרכיבים: הקרקע היא אדמת טרה רוסה ורנדזינה, גירית ורדודה ביותר, המאפשרת לשלוט במאזן המים של הגפן באופן מיטבי. התנאים הטופוגרפיים אף הם מאד משמעותיים. טמפרטורות לילה נמוכות והצטברות קור לילי בוואדיות וחוסר הסעתו, ורמות הקרינה הנמוכות בבקעות בשעות הבוקר, גורמים לדחיית ההבשלה בכרמים הקרובים לעמקים בין ההרים. לעומת זאת, בכרמים המצויים במקומות החשופים בראשי ההרים מקדימים הענבים להבשיל. הלחות היחסית ביום נמוכה מאוד, והיובש שומר על בריאות הכרם.
גידול הכרמים באזור ההר המרכזי נמשך עד המאה השישית לספירה. במאה השביעית נכבשה הארץ ע"י המוסלמים, שהפסיקו מסיבות דת את גידול הגפנים, והחקלאות המקומית עברה להתבסס על בוסתני הזית והשקדייה. הגפנים המעטות שנותרו נתנו ענבים למאכל. גם ליד חצרו של שיבי דרורי גדלה גפן בר כזו, שענביה הקטנים והמתוקים סקרנו אותו, והוא תהה האם תתאים לייצור יין.
שיבי הוא יליד קרית שמונה, בנו של הרב צפניה דרורי – רב העיר וראש ישיבת ההסדר. אחרי הצבא המשיך ללמוד בישיבות במשך שנתיים, שבסופן החליט להתמסר לחקלאות מסיבות אידיאולוגיות וציוניות. הוא למד לתואר ראשון, שני ושלישי בביולוגיה המולקולרית של הצמח בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם פגש את פרופ' עודד שוסיוב מיקב כרמי יוסף (ברבדו). שוסיוב, שהיה אחד המרצים, הדביק את שיבי בחיידק הגפן. הוא החל לנטוע גפנים, מתוך הערכה שאזור מגוריו מתאים לגידול זה, למרות שההמלצה הרווחת הייתה לנטוע זיתים. לאחר שנוכח כי הגפנים משגשגות כמעט בלי טיפול ומים, וראה כי טוב, החליט שיבי שזה יהיה העיסוק שלו. אך בהיותו איש אשכולות אמיתי (הבנתם מה עשינו פה?) הוא לא התכוון להתיישב תחת גפנו, ולהסתפק בלהפיק ממנה יין. אמנם, מהיצירתיות השופעת שלו נבעו בלנדים יוצאי דופן כמו היין הלבן שרדונה - קברנה סוביניון (בשיטת בלאן דה נואר), יין מיתולוגי מתחילת הדרך, שנמכר כמעט כולו למסעדה ״מול ים״, אך לא היה לו די בכך. אם עד לשנים האחרונות התאפיינה תעשיית היין שלנו כמיושנת, הן מפאת השימוש בטכנולוגיות המסורתיות והן משום השמרנות בזני הענבים, הנה באו מחקריו של ד"ר שיבי דרורי השואפים לקדם את עולם היין הישראלי בשני המישורים. עכשיו, קחו קצת אויר.
לקחתם? ד״ר דרורי משמש כמרכז תחום מחקר חקלאי במו"פ האזורי השומרון ובקעת הירדן, ועוסק במסגרת זו במחקרים מגוונים בתחומי החקלאות, היין, והבוטניקה הרפואית. הוא הקים ומנהל בשנים האחרונות את המרכז לחקר יין וגפן, הכולל מעבדה למיקרו-ויניפיקציה ומעבדה לאנליזת יין. הוא משמש כמרצה בכיר ומרכז מסלול לימודי היין שאותו הקים באוניברסיטת אריאל, ובנוסף פעיל בטכנולוגיה היישומית. שיבי משמש כ-CTO של חברת החממה אנולוג טכנולוג'יז, שמפתחת מערך חכם לניהול תסיסות יין, ועוסק בפיתוח פטנטים נוספים בתחום אנליזות היין ובייצור חיידקים ושמרים.
אחד ממפעליה הגדולים של התנועה הציונית היה להקים לתחייה את תעשיית היין בארץ ישראל. הוביל את המהלך הברון אדמונד דה רוטשילד, שבנוסף לתמיכתו בציונות היה נצר למשפחה שבבעלותה יקב שממנו מגיע אחד היינות הידועים בעולם, שאטו לאפיט־רוטשילד שבבורדו. הברון סייע בהתנעה מחדש של הייננות באזור, ובשנות ה-80 של המאה ה-19 הגיעו במימונו שתילי ענבים מצרפת. אלא שבכך גזר על המדינה למעלה ממאה שנים של זנים צרפתיים. כיום, הבעיה היא שבשוק העולמי התחרותי קשה ליינן הישראלי לספר סיפור אישי ולהניב מוצר שיהיה עדיף, למשל, על השרדונה הצרפתי. לצורך השיווק, מקומיות הפכה למילת מפתח, והחיפוש האותנטי אחריה מתסכל מאד. כאן שוב נכנס שיבי לתמונה עם פרויקט חיים, שמטרתו להחזיר זני ענבים מקומיים קדומים ולהפיק יינות שאין כדוגמתם. עבור הייננים הישראלים, החיפוש אחר זנים נושנים־חדשים מהווה הזדמנות פז לבידול מוצריהם.
"לפני מספר שנים החלטנו לנסות למצוא לאן נעלמו זני היין העתיקים ומצאנו יותר מ-70 זנים" מספר שיבי. "להערכתנו, מצאנו את מה ששרד פה בארץ ישראל, בין היתר באמצעות זיהוי ה-DNA של הענבים והזרעים החרוכים שהתגלו על ידי ארכיאולוגים. הרעיון הוא להתאים בין זרעים עתיקים אלה לענבים החיים, ואולי יום אחד להנדס מחדש את הפירות העתיקים. מצאנו עדויות היסטוריות לשימוש בזן 'חמדני' בתקופת בית שני, למדנו איך מייצרים ממנו יין וייצרנו ממנו יין איכותי למדי, וכיום כמה יקבים בארץ משתמשים בזן זה". דרורי וכתריסר עמיתים הצליחו מאז 2011 לזהות 120 זני ענבים ייחודיים, שפרופיל הדנ"א שלהם שונה בבירור מזה של הזנים המיובאים. כ–50 מהם מבויתים, אומר דרורי, וכ–20 "מתאימים לייצור יין".

עוד על היקב והאזור >

יינות נוספים מהיקב

  • הרי יהודה
    יהודה ושומרון
    ישראל
    2020
    אך לפני 20 שנה דומה היה שנגזר דיננו ונשתה כל חיינו יינות לבנים ישראלים מזני שרדונה או סוביניון בלאן בלבד. ואז בראשית שנות האלפיים החל ריענון משמח בכרמים והתחלנו לראות לפתע זנים ים תיכוניים כמו ויונייה, מרסאן ורוסאן. אך גם אז, מי היה מאמין שיום אחד נשתה בישראל יינות שעל שמם מתנוססים שמות בלתי מוכרים […]
    115.00ש"ח
    750 מ״ל | 15.33 ש"ח ל-100 מ״ל
    0
    0
  • Description

    אך לפני 20 שנה דומה היה שנגזר דיננו ונשתה כל חיינו יינות לבנים ישראלים מזני שרדונה או סוביניון בלאן בלבד. ואז בראשית שנות האלפיים החל ריענון משמח בכרמים והתחלנו לראות לפתע זנים ים תיכוניים כמו ויונייה, מרסאן ורוסאן. אך גם אז, מי היה מאמין שיום אחד נשתה בישראל יינות שעל שמם מתנוססים שמות בלתי מוכרים כמו חמדאני, ג׳נדאלי, דבוקי או מראווי. ואכן זנים אלו החלו להפציע, ראשית מכרמים ותיקים באזור חברון ומאוחר יותר הם זכו להכרה והפצה רבה יותר, הרבה בזכות פועלו של שיבי דרורי אשר כאמור הפך את גילוי ושיקום הזנים המקומיים למשנת חייו. היין שבידיכם הוא בלנד בלתי שגרתי של שני זנים עתיקים שיצאו בפעם הראשונה רק לפני קצת יותר מעשר שנים. החמדאני המוכר בחברון יותר תחת השם מראווי, למרות שיש טוענים שהם דומים אך לא זהים לגמרי, והג׳נדאלי המוכר קצת פחות אך החסון יותר. חמדאני וג׳נדאלי הם קצת כמו מרסאן ורוסאן או כמו סוביניון וסמיון בכך שהם זנים משלימים, בהם חסרונו של האחד הוא חוזקו של האחר. מנחם די לונזאנו, מלומד שישב בירושלים במאה ה–16 תיאר את הגינדלי כ”רך ללעיסה ויינו חלש”; ואת חמדאני כ”קשה ללעיסה ויינו חזק” ואכן הבלנד המשמח הזה מפגין יין מהנה ובעל איזון מצוין, עם ארומטיות ג׳נדאלית וגוף חמדאני. אך מעל לכל, זהו יין עם ייחוד ואופי, אשר ללא ספק מרענן את ספקטרום הטעמים עבור חובבי היין בישראל. ובגרסה הזו של יקב גבעות התוצאה גם טעימה ולא רק מעניינת.