ַ הרי ה ֹ גְ רֶ דוס הספרדיים נמצאים כ100- ק״מ ממערב למדריד. חלק הררי זה של ספרד, שסמוך לעיר הבירה, הפך בשנים האחרונות למבוקש ביותר על ידי שוחרי יין סקרנים. התנאים לגפן אכן נפלאים. הקרקע? צפחה ובליית גרניט חולית עם יערות אלפיניים ים תיכוניים. חום ושמש? היום מלא בהם, בעוד קור גבהים משמר את החומציות בלילה. גשם? יורד בדיוק במידה כדי לשמר את הצמחייה המבושמת של תימין הבר, פריחת הרוזמרין, התאנים והשומר באותו עושר ארומטי טיפוסי שמאפיין הענבים בעת בצירם. עד לא מזמן, כאשר דובר ביין ספרדי, המודוס אופראנדי היה פשוט: שים את היין בחבית עץ חדשה, ספק שפע של זמן התיישנות וקבל יין ״משובח״ שמקומו הטוב בהיררכיות הדירוג - מובטח. אלא שרבים מהייננים הצעירים, אלו שמהווים את השלד של מה שניתן אולי לכנות היום 'ספרד החדשה', החלו מטילים ספק בכלל הזהב הזה, ובשנים האחרונות פנו לעשיית יינות אלגנטיים וארומטיים יותר, כאלה שמנסים לבטא את הייחוד של טרואר הכרם יותר מאשר את אופי החבית בה שהה היין. חלק מרכזי באותו שינוי ַ שחל בספרד תופסים יינני הרי ה ֹ גְ רֶ דו ּ ס, ויקב ב ּ ֶ רְ נָ אבֶ לֶ בָ ה, מסן מרטין דה ואלדאיגלסיאס, הוא ללא ספק ּ ממנהיגי תנועת העומק הזו. למעשה, ב ּ ֶ רְ נָ אבֶ לֶ בָ ה אף היה בין מייסדי היוזמה ׳קומנדו G׳ )יקב שנמצא היום ַּ בבעלות של דני לאנדי ופרננדו גרסיה(, שמטרתה הייתה לקדם את יינות הג ֹ רְ נָ אצָ 'ה מהגְ רֶ דוס במלוא ּ הכוח, והיין הראשון של קומנדו חה )ההגייה הנכונה של ג׳י בספרדית( אף נעשה ביקב של ב ּ ֶ רְ נָ אבֶ לֶ בָ ה. בשנת 1923 רכש ויסנטה אלווארז ויאמיל, רופא מצליח ממדריד, קרקע לאחוזה משפחתית. הייתה זו ּ אדמת צייד קלטית משובצת שרידים שנאמר עליהם שהיו דובים, ולכן קרא לאחוזה ב ּ ֶ רְ נָ אבֶ לֶ בָ ה - ׳נתיב ַּ הדובים׳ בניב מקומי. ויסנטה האמין שגרְ נָ אצָ 'ה )שמו המקורי של הזן גרנאש( יכול לספק בטרואר של הרי ַה ֹ גְ רֶ דוס יין עמוק ואלגנטי, ועוד לפני שהחל בבניה כבר נטע באחוזה כרמים מזן זה. מלחמת האזרחים הספרדית, שפרצה ב,1936- שיבשה את תכניותיו והאחוזה לא נבנתה. יורשיו, שהמשיכו לטפל בגפנים, מכרו את היבול לקואופרטיב היין המקומי, כפי שהיה נהוג באזורי יין רבים באירופה של אותה העת. בשנת ,2006 חואן בולנס, נינו של ויסנטה, קיבל את הכרמים לרשותו. הגפנים היו בנות 80 שנה ונתנו יבול בשל, עשיר ועם זאת מרענן ומרומם חך. חואן ידע להעריך את איכותן הבולטת והחליט להציל את היבול מעשייה מסחרית וחסרת ייחוד. בשאיפה לעשות יין איכותי ואותנטי הוא שכר את שירותיו של ראול פרז, יינן ויועץ יין ספרדי שהתפרסם בעיקר בזכות עבודתו בגליסיה )ובכך התמחה באזורי אקלים קרירים(, להקים סוף-סוף יקב. לאחר תקופת בחינה, המליץ פרז למנות לתפקיד היינן של היקב את מארק איסארט, יינן שבאמתחתו ניסיון רב שצבר בשנות עבודתו ביקב קינטה דו מוראדייה ממונטריי שבגליסיה, שם עבד כעוזרו של חוזה לואיס מתיאו. איסארט הביא עמו ליקב פרקטיקות של כורמות אורגנית וביו דינמית, שכוללות תשומת לב מלאה לאופן שבו הטבע מתבטא בכרם. ביקב, הגישה הייתה - ועודנה - מינימום התערבות, במטרה לאפשר לפרי הנפלא לקבל את הבמה. עם תסיסות ארוכות ַּ באשכולות שלמים והתיישנות בחביות גדולות מעץ ישן התקבל יין גרְ נָ אצָ 'ה עדין, אלגנטי, כמעט פינו נוארי בארומות שלו, מאוזן ומבושם מאד. יינות שהפכו עם הזמן, לצד יינות כמו של קומנדו G בין היתר, לסמלו של האזור ולשם קוד ליינות גרנאש עדינים, בהירים ופרחוניים, בשונה ממה שמוכר מעמק הרון שבצרפת. כיום לברנאבלבה 350 ַּ דונם כרמים בהם נטועים גפני ג ַ רְ נָ אצָ 'ה וכן א ּלְ ב ֹ ִ ּיו רֵ יאָ ל, זן אוטוקטוני )ילידי( שמצוי בסכנת הכחדה, מוסקאטל וטינטה מוריניו. הכרמים מטופלים ידנית או באמצעות סוסים ומדושנים בזבל אורגני מהצאן המקומי. היקב מציע יין אדום שנמצא בבסיס היררכיה בשם קאמינו דה נאבאהררוס, שמקורו ַּ בענבי גרְ נָ אצָ 'ה מהאחוזה ומהאזור )סוג של יין וילאז'(, יין שני תחת השם נאבאהררוס מגפנים שגילן 40- 60 שנים ויינות גרנאצ׳ה מחלקות כרם יחידניות: ׳לה בוניטה׳, ׳קאריל דל ריי׳ ו׳ארויו דל טורטולאס׳, שמקורן בכרמים היסטוריים שנטועים בגובה של 800 מ׳. בגזרת היינות הלבנים תמצאו את נאבאהררוס ַ בלאנקו שמורכב מא ּלְ ב ֹ ִ ּיו ַּ רֵ יאָ ל ומקבאו, את יין מאנצ'ומואלאס על טהרת גרְ נָ אצָ 'ה בלאנקה ושני יינות תחת ַ התווית קאנטוקוארדס, האחד עשוי א ּלְ ב ֹ ִ ּיו רֵ יאָ ל והשני מוסקט בלאן )פטי גראן(, זן מסורתי של האזור. על כל התוויות של יינות היקב, שמצטיינות במינימליזם, מופיעה אלת הציד כשהיא רכובה על דוב.