כשמדברים על שוק בשיבוש )דיסראפשן(, עוסקים לרוב ברגע שבו טכנולוגיה מתקדמת משנה אותו לבלי הכר. אנחנו חיים בעידן בו שיבושים מסוג זה יוצרים סביבנו מהפכה אחר מהפכה, ומנסחים מחדש את האופן בו אנחנו חושבים, קונים, נוסעים, רואים סרטים ומחפשים אינפורמציה או בני זוג. אם נבקש מכם דוגמאות, ודאי תחשבו על צ׳אט ג׳י. פי. טי, אייפון, טסלה, נטפליקס, אבל על עולם היין? ממממ.... כנראה פחות. על הרקע הזה בולט מאוד היקב האיטלקי בראיידה, ממנו מגיע הבקבוק שלפניכם. בראיידה הוא אחד היקבים היחידים שבתולדותיו יש מהפכה של ממש, כזו שתוצאותיה משפיעות עד היום. חבל הארץ פיימונטה )״רגלי ההרים״ בתרגום חופשי( משתרע, כמו ששמו מרמז, למרגלות הרי האלפים בצפון מערב איטליה, תחום בינם לבין הרי האפנינים. לתהילתה בעולם היין זכתה פיימונטה הודות לידוע שבין הענבים הילידיים שלה, הזן האדום נביולו, ולביטויים שלו באזורים מפורסמים כמו ברולו, ברברסקו, לאנגה ועוד. אדומים נוספים כמו ברברה, דולצ׳טו, והזנים הלבנים קורטזה, ארנאיס, טימוראסו ומוסקטו נשרכו הרחק מאחוריו. עד מלחמת העולם השנייה ברברה היה שם נרדף ליין עממי ופשוט, שחשיבותו לכלכלה ולאורח החיים הכפרי הייתה גדולה מאד. מאות אלפי דונמים של ברברה הפיקו מיליוני ליטרים של יין, כמחצית מהתוצרת מהקופרטו )charge cover )של הארוחה, לצד הסכו״ם, המפית, הלחם והגריסיני. של פיימונטה. בבתים שתו אותו ממכלי זכוכית גדולים, וכד ברברה הוגש בטרטוריות המקומיות כחלק היינן ג׳יאקומו בולוניה ירש מאביו ג׳וזפה את הכינוי בראיידה )על שום הדמיון בינו לבין בראיידה, שחקן כדוריד פופולרי( ואת כרמי הברברה רחבי הידיים שלו. הם גרו בכפר רוקטה טאנארו, דרומית מזרחית לעיר אסטי, בלב אזור הברברה של פיימונטה. על הכפר הקטן רוקטה כתב המשורר )ורופא הכפר( פאולו פרולה: ״עשרה כרמים, ששה בתים, כנסיה: אין הפתעות בכפר שלי״. השיר החמוד הזה נכתב כנראה רגע לפני שג׳אקומו בראיידה נכנס לעניינים, והחליט להעלות את רוקטה טאנארו על המפה. המטרה: לעשות מברברה יין ״רציני״ עם שם עולמי, ולהוכיח שמדובר בזן אציל, שראוי להופיע בתפריטים של הטובות במסעדות. התכנית: עבודה מאומצת בכרמים תעלה את איכות הפרי בצורה דרמטית, כך שיתאים לעבודה ייננית מתקדמת ולהבגרה בחביות עץ אלון צרפתי )באריק(. הדרך להכרה: שנים של עבודה בכרם, נסיעות שיווק, הרצאות וטעימות הדגמה, לעתים קרובות בחברת לואיג׳י ורונלי, מבקר היין והאוכל האיטלקי המפורסם ביותר. בציר 1961 ״לה מונלה״ היה ברברה דל מונפראטו הראשון שג׳יאקומו בולוניה בקבק והציג כחלק מתוכניתו. ב1969- הרגיש בטוח דיו להשתתף בתחרות הלאומית בעיר המחוז אסטי. זכייתו בזהב העניקה לו את הזכות להשתתף ללא תשלום בתערוכות החשובות של מילאנו טורינו וגנואה, ולהתחיל לעשות נפשות לברברה המודרנית שלו. בבציר הנפלא של 1982 בשלה העת לחביות צרפתיות קטנות. היין הגבוה, בריקו דל׳אוצ׳לונה, לווה בשניים נוספים, בריקו דלה ביגוטה ב,1985- ו-איי סומה, בציר מאוחר, ב.1989- שלושת יינות ריזרבה אלה מיוצרים עד היום רק בשנים טובות במיוחד. במקביל, ב,1988- משפחת בולוניה רכשה את אחוזת סרה דיי פיורי בטרצו טינלה. שם, בשותפות עם האחים ולריו ו-רנצו מג׳יאקוזה פראטלי, התחילו פרויקט של זנים לבנים והצילו מהכחדה את הזן הלבן נאשטה. ב1990- ג׳יאקומו בולוניה נפטר, והשאיר אחריו את ילדיו ג׳וזפה ורפאלה, להמשיך את דרכו ולייצר יינות עשירים, מלאי עצמה וביטוי. ב1994- הם הוציאו את איל באצ׳יאלה, בלנד של ברברה עם זנים בינלאומיים. זוהי למעשה ״סופר ברברה״ )על משקל סופר טוסקן( עם מרלו, קברנה סוביניון, קברנה פרנק ופינו נואר. בעקבות הביקוש לברברה איכותית, המשפחה הרחיבה את שטח הכרמים של בראיידה באמצעות חלקות הברברה הרבות שמרכיבות את הכרם מונטברונה, וב2001- יצא מכרם זה לראשונה היין מונטברונה. מלון יין )2021( ונטיעת יער אלונים במונטברונה. פרויקטים נוספים של השנים האחרונות הם השקת הגראפה של בריקו דל׳אוצ׳לונה )2008(, פתיחת