מושב כרם בן זמרה שבגליל העליון ידוע באיכות הענבים שלו עד כדי כך שבעשור הקודם כמעט כל יקב במדינה, בוטיק או גדול, התנאה בפרי שהגיע משטחו - בין אם הדבר היה אמת ובין אם לאו. אפשר היה לחשוב שכרם בן זמרה הוא אימפריה חקלאית עצומה, כשלמעשה, מדובר בכרמים שנטועים באדמת הבזלת העמוקה של רמת דלתון, המכונה כאן בחיבה ׳הפלאטו׳, בגובה של 750-900 מטר. עם לחות ממוצעת של ,40% ממוצע משקעים שנתי של 1,000 מ"מ ומעל ל800- שעות קור במהלך החורף, הפלאטו נהנה מאקלים אידיאלי לגידול ענבי יין. תוסיפו לכך התמקצעות של שניים ואפילו שלושה דורות בני משפחות החקלאים של כרם בן זמרה, ותתחילו להבין למה הכרמים של המושב המיוחד הזה, שהוא כור היתוך אמיתי, זוכים למעמד כמעט מיתי. המושב כרם בן זמרה הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת ,1949 על ידי קבוצת עולים מטורקיה שבראשה עמד בנימין אשכנזי. אל המשפחות המייסדות הצטרפו בשנת 1950 עולים ממצרים ומטריפולי, ואז עולים מרומניה, ואחריהם עולים ממרוקו. בתחילה כונה המושב "הר אדום" על שם הכפר הערבי "ראס אל אחמר" שעל אדמותיו הוקם, ולבסוף נקרא על שם התנא רבי יוסי בן זמרה הכהן, שקברו מצוי בתחומו. כבר בשנות ה60-׳ היו לכרם בן זמרה כרמים שיתופיים, אולם את הנטיעות המשמעותיות, אלה שהוציאו את שמו למרחוק, יזמה דווקא הסוכנות היהודית, ובזכותה ניטעו במהלך שנות ה80- וה90- מאות דונמים של קברנה סוביניון וסוביניון בלאן ברמת דלתון. הוריהם של שמעון ואהרון בוז׳ו הגיעו לכרם בן זמרה ממרוקו, והמשפחה שהקימו השתרשה היטב במושב החקלאי. הבוצרות המכניות של בוז׳ו מעניקות שירותי בציר לכרמים של היקבים הגדולים, ברשות המשפחה מטעי נשירים, דובדבנים ותפוחים, ואחרון וחשוב מכל: כבר עשרות שנים ששמעון, אהרון אחיו, ועדן בנו של שמעון, מטפחים 700 דונם כרם, בין היחידים שנמצא כולו בטרואר הנחשק של כרם בן זמרה. את רוב היבול הם מוכרים בחוזים ארוכי טווח ליקב פלטר מרמת הגולן וליקב ברקן. יקב בן זמרה הוקם ב,2003- בתוך גל יקבי הבוטיק ששטף אז את המדינה, על-ידי בן המושב יוסי אשכנזי. משפחת בוז׳ו סיפקה ליקב ענבי קברנה סוביניון ומרלו, הזנים שיוסי אהב ושהיו פופולריים באותה התקופה, וב- 2013 הפכה גם למשקיעה. ב2019- היקב נקלע לקשיי תזרים והשותפות התפרקה בטונים צורמים. יוסי המשיך הלאה ליקב YA, ראשי התיבות של שמו, בעוד יקב בן זמרה נשאר בידי משפחת בוז׳ו. אם דף היין הזה היה תסריט, בשלב הזה היינו עוקבים אחר סיפור נוסף שגיבורתו היא הילה קינסבורסקי, ותוהים כיצד עומדות שתי העלילות להשתלב. כבת לביולוג שהתנדב בקיבוץ שדה אליהו, אשר נישא לחברת קיבוץ ועבד במדגה, ילדותה הצעירה של הילה עברה בקיבוץ מירב שבגלבוע, והתבגרותה במושב נוב בגולן. לאחר השירות הצבאי הילה נטעה כרמים בשומרון, ואז כרמים בגולן עם משפחתה, מה שהוביל לעבודה במחלקה החקלאית של יקב רמת הגולן, ולאחר מכן לשנת עבודה חקלאית באוסטרליה. אחרי חצי שנה בחוות פלפלים בערבה הילה למדה חקלאות במכללת תל חי, וחלמה על תואר שני בכורמות וייננות בחו״ל. במהלך הלימודים הכירה את עדן בוז׳ו והשניים התאהבו. כשנישאו והקימו משפחה החלומות על חו״ל נגוזו. בתחילת 2019 הילה ראתה מודעה שהציעה תואר שני בכורמות וייננות בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. החלום הישן התעורר והילה נרשמה ללימודים. בסיומם, כך היא תכננה, תמצא עבודה ביקב, תרכוש ניסיון מקצועי ובסופו של דבר תקים יקב קטן ליד הבית. מי העלה על דעתו שבסוף אותה השנה יודיע לה חמה: ״מזל טוב, יש לך יקב, בהצלחה״, ויניח לפתחה הזדמנות שלא ניתן להתעלם ממנה. ״ההתחלה הייתה רכבת הרים״ אומרת הילה, ״אבל לא חשבתי לוותר. כל כך הרבה ייננים מסתובבים בכרמים שלנו, והם שמחים לתת לי עצה טובה כשאני נתקלת בבעיה, ככה שאני לא מרגישה לבד. בשלב הבלנדים, שהוא הכי מלחיץ, יועץ היין המנוסה איתי להט עוזר לי להגיע למה שאני מחפשת״. בגלגולו החדש של יקב בן זמרה, הכורמים שמעון ועדן משנטעים את הכרמים שזקוקים לכך מפאת גילם או מצבם. הם מוסיפים שנין בלאן, פטי ורדו, קברנה פרנק וסמיון לסוביניון בלאן, שרדונה, רוסאן, ויונייה, קברנה סוביניון, מרלו, סירה וגרנאש הקיימים. הילה לוקחת מהם כ- 40 טון פרי, בקושי 7% מהיבול, ל40,000- הבקבוקים שהיקב מפיק בשנה. סיגל, אמא של עדן, אחראית על מרכז המבקרים שמול הנוף היפהפה, ויחד עם הילה - גם על עיצוב תוויות שעל הבקבוקים. האספקטים השונים של הניהול מתחלקים בין כולם. ״למזלי הגדול אני מאד בטוחה באיכות חומר הגלם. דרך עדן יש לי שליטה מלאה בתהליכים בכרם והטרואר של בן זמרה מאפשר לקבל תוצאות נהדרות גם בזנים הקלאסיים. אלה יתרונות שיש רק למעטים, לכן את הבצירים הראשונים אני מקדישה לחיפוש סגנון יינני. בסירה, למשל, עשיתי שני בצירים, אחד מוקדם, ליין אלגנטי, והשני מאוחר יותר, לבדוק סגנון בשל ומלא יותר. עם הסמיון אני משחקת בהשראת ביקור בבורדו. יוסי אשכנזי עשה רק יינות אדומים, אבל אני אוהבת גם לבנים, וגאה בסוביניון בלאן ובשרדונה שלי״.