מכיוון שארטמיס נחשב כיום למלך החדש של סנטוריני, הבחירה שלו לגדל אסירטיקו בחבל מקדוניה היא לא פחות מהצהרה על איכות הטרואר של אמינדיאו. אך עם זאת, הוא איננו מבקש לשחזר או לשעתק את מה שהוא עושה בסנטוריני, אלא לבחון דווקא מה קורה כשהזן הכוכב של האי פוגש קרקע שונה לחלוטין, עם טמפרטורות נמוכות יותר וחשיפה אחרת לאור.

הוא מתסיס את הענבים במכלי נירוסטה לשימור טוהר הפרי והחמיצות, כאשר רק חלק קטן מהיין מבגיר בחבית מה שמוסיף רובד עדין של עומק ומרקם, מבלי לטשטש את הקו הזני הברור. היין נפתח בארומות של לימון טרי, תפוח ירוק ואגס פריך, לצד נגיעות עדינות של פרחים לבנים ועשב הררי. בפה היין מתוח, צלול וטהור, עם חומצה חדה שמזכירה את מוצאו האיוני של הזן, אך כאן היא עטופה בקרירות הררית ובמינרליות יותר גירית ופחות מעושנת מאשר באי הוולקני. יש בו תחושה של מים קרים מאגם הררי, ניקיון כמעט קריסטליני ואורך שממשיך להתפתח גם זמן רב אחרי הלגימה.

רק כ-4,000 בקבוקים מיוצרים מהיין הזה, והוא מציע הזדמנות נדירה להכיר אסירטיקו מזווית אחרת. פחות מלח ואפר, יותר גובה, אור וצל. פחות געשיות דרמטית, יותר אלגנטיות מאופקת. כך שאם אסירטיקו בסנטוריני הוא צעקה מלוחה אל מול הים, הרי שבחבל אמינדיאו זוהי לחישה קרירה בין הרים ואגמים. אותו זן, שתי אנרגיות שונות. ובדיוק בשביל זה הוא בחר להקים יקב שני.