פורטוגל הפכה בעשור האחרון ממדינה שידועה בעיקר ביינותיה המחוזקים (פורט כמובן) למדינת יין מתפתחת שמספקת שנה אחר שנה יינות מרתקים באיכויות גבוהות. התהליך הזה, שהתאפשר לא מעט בזכות הצטרפותה של המדינה לאיחוד האירופי, הביא לחשיפתם בפני שוחרי היין של אזורי יין חדשים אשר חלקם לא היו מוכרים מחוץ לפורטוגל עד לא מכבר. במקביל ליציאה החוצה לעבר השוק העולמי, חלה באזורים מסוימים- בעיקר כאלה שלמרות הפוטנציאל שהיה טמון בהם סיפקו יינות באיכות נמוכה- עלייה חדה באיכות הטיפול בכרמים ומלאכת הייננות. במרבית המקרים צמח השינוי מהשטח עצמו, בעיקר בזכות יצרני יין שלקחו על עצמם את המשימה להעלות את קרנו של האזור בו הם פועלים. דירק ניפורט עשה זאת בעמק הדואורו, אלווארו קסטרו בדאו, לואיש פאטו בבאיראדה ואנסלמו מנדש עושה זאת ממש בימים אלו באזור ויניו ורדה שבצפון המדינה.
אנסלמו מנדש עבד במשך שנים כיועץ יין ליקבים באזורי היין השונים של פורטוגל ובמדינות דרום-אמריקה. ב-1998 הוא החליט לשוב אל מקום הולדתו וקבע את מושבו בעמק מינהו, באזור היין ויניו ורדה, שלא נהנה ממוניטין טוב במיוחד והיה מזוהה היסטורית בעיקר עם יינות פשוטים, מתקתקים ומוגזים קלות. באותם ימים, על יינות איכות שימכרו במחירים בעלי שתי ספרות אף אחד לא חלם שם והיינות המקומיים לא ממש משכו לכיוונם תשומת לב עולמית.
למרות תנאי הפתיחה המאתגרים, ואולי בגללם, מנדש החליט להשקיע את מרצו בפיתוח האזור ולמעשה הפך את יקבו למעין מרכז לחקר והתנסות עם זני הענבים המקומיים. הוא זיהה את הפוטנציאל שהיה טמון באלבריניו, זן ענבים לבן שהפך ללהיט בשנים האחרונות בזכות היינות של אזור ריאס באישאס השכן מספרד, והחליט להתמקד בו במטרה לייצר יינות איכותיים שיכבדו את הטרואר המקומי, ויוכיחו כי ניתן להפיק יינות וינהו ורדה בסטנדרט איכות גבוה מכפי שהיה נהוג.
לאחר יותר משני עשורים של פעילות במונסאו ומלגאסו (תת-האזור שנחשב למובחר ביותר בויניו ורדה), נראה שמשימתו של מנדש מתכנסת לכדי הצלחה. לא רק שהיינות שהוא מוציא תחת ידיו הולכים והופכים מדויקים ומרשימים יותר, הוא אף השפיע על יצרנים נוספים באזור בכך שגרם להם להאמין ביכולותיו של הטרואר המקומי. אמונה שהביאה יותר ויותר יצרנים קטנים, ביניהם כאלה שבאופן מסורתי נהגו למכור את ענביהם לקואופרטיב המקומי, לגדל את ענביהם ולנסות לייצר מהם יינות בעלי אופי ונשמה. בזכות עבודתו המבורכת, הוא זכה לכינוי המחייב 'מר אלבריניו'. ואם זו לא הנחלת מורשת, אז מה כן?
כיאה ליצרן שעדיין נמצא תחת להתנסות וללמוד את האזור שבו הוא פועל, מנדש מייצר מספר יינות שונים כאשר כל אחד מהם מבטא מופע אחר של אלבריניו. באמצעות יינות רמת הכניסה הוא עורך לנו מעין הרצאת מבוא על הזן, שמתבטאת בלגימה חדה, רעננה וארוכה, בעוד ביינות הגבוהים, אקספרשואס ופארסלה אוניקה, הוא מדגים לנו לאילו גבהים של מורכבות ודיוק ניתן להגיע עם אלבריניו עם רק מתייחסים אליו בכבוד הראוי. בין לבין הוא משחק עם ניסיונות ביינות מבעבעים שהולכים ותופסים תאוצה בענף היין הפורטוגזי, ומייצר יין באיים האזוריים, שאמנם נמצאים תחת שליטה פורטוגלית אך ממוקמים באמצע הדרך בין ליסבון ליבשת אמריקה.
למרבה המזל היבואן אייל מרמלשטיין, שידוע גם בכינויו אייל פורטוגל, החל לייבא לישראל את היינות הללו, שמעבר לכך שהם פשוט תפורים על האקלים שלנו, פשוט משמחים אותנו בכל פעם שאנחנו פותחים בקבוק. ואם אנחנו שמחים אז כמובן שחשוב לנו שגם אתם, החברים של צ'ירז, תשתתפו בחגיגה, ותכירו יינות שבעוד עשור כולם ירדפו אחריהם.