אם משפחת גאיה מזוהה עם פיימונטה ומשפחת אנטינורי עם טוסקנה, אז אלגריני הם שם נרדף לאזור היין ונטו. העסק המשפחתי הזה, ששורשיו נטועים עמוק בשורשי ההיסטוריה של ולפוליצ'לה, החל לפעול בתחום גידול ענבי יין כבר בימי המאה ה-16. אולם, היסודות ליקב אלגריני כפי שהוא מוכר ופועל היום, הונחו רק באמצע המאה ה-20 על-ידי ג'ובאני אלגריני. ג'ובאני, יינן עם חזון שהיה רק למעטים באותם ימים באזור ונטו, הצליח להעמיד במו ידיו יקב שנסמך על כרמים משל עצמו ויינותיו זכו להצלחה מסחרית כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הכינוי שדבק בו, 'עכביש החביות', ניתן לו בזכות תנועותיו הקופצניות בין החביות בזמן שאירח טועמים בחדר החביות של היקב.
לאחר מותו בטרם עת של ג'ובאני בשנת 1983, נטלו שלושת ילדיו: פרנקו, מריליסה ו-ואלטר, את היקב על כתפיהם. ואלטר, שהיה איש של אדמה וניהל את כרמי היקב, הלך לעולמו בשנת 2003 והיום ממשיכים פרנקו ומריליסה את פעילות היקב כחלק מהנצחת המורשת שהותירו מאחוריהם ג'ובאני וואלטר.
הכרמים של משפחת אלגריני משתרעים על פני 120 דונם בגבעות הולפוליצ'לה קלאסיקה, בעיקר סביב הכפרים פומאנה וסנט'אמברוג'יו, כאשר המפנה הדרום-מזרחי והקרקע העשירה באבן גיר מהווים תנאי גידול אופטימליים לענבים שמגדל היקב.
בשני העשורים האחרונים עשו יינות אלגריני קפיצת מדרגה משמעותית מבחינת איכות. גולת הכותרת של היקב, כיאה ליקב היסטורי בולפוליצ'לה, היא יינות האמרונה שלו, שזוכים להצלחה עולמית גדולה מידי בציר. אך למרות זאת, היין החשוב ביותר של היקב הוא דווקא 'לה פויה' (La Poja), יין שמקורו בחלקת כרם קטנטנה שנטע ג'ובאני בשנת 1979 על פסגת הגבעה של כרם 'לה גרולה', שעשוי על טהרת ענבי הקורבינה המקומיים. התווית שעליה מאוירים ארבעת העצים שבראש הגבעה הפכה למזוהה עם היקב יותר מכל.
לאחר שנים רבות בהן הוביל פרנקו אלגריני את הקו היינני של היקב וייצג אותו ברחבי העולם, בשנים האחרונות זוהי אחותו מריליסה שהפכה לפנים של היקב ובכך לאחד הכוחות הנשיים החזקים של ענף היין האיטלקי בפרט והעולמי בכלל.