
אלביו קוניו לאנגה נביולו מונטגרילי
Elvio Cogno Langhe Nebbiolo Montegrilli
אלביו קוניו
129.00ש"ח
נביולו הוא ללא ספק הזן המפורסם ביותר של פיימונטה, וכל חובב יין מכיר על פה את השמות ברולו וברברסקו. אך לא רק שני כפרים מפורסמים אלו מניבים יינות נביולו טובים, באזור הלאנגה הציורי על ״הלשונות״ הגבעיות המעצבות את הנוף נוצרים יינות נביולו נפלאים ועם יכולת שתיה מוקדמת יותר. אלוויו קוניו זיהה חלקה נהדרת של כ-8 דונם, שם מייצר הוא את היין שלפניכם. מונטגרילי נולד בכרם של 10 דונם במטרה להיות יין אמיתי וממוקד, שמפגין את האישיות המרתקת של ענב הנביולו. עם זאת, בניגוד לאופן המקובל בזן זה, היין לא רואה דקה של עץ לאורך כל תהליך עשייתו, וזאת על מנת להבדיל אותו באופן ברור מברולו, וליצור יין עם מיידיות גבוהה יותר, שתיות ורעננות.
המלצות שתייה
תעודת זהות
על היקב והאזור
סיפורו של אֶלְוִיוֹ קוניו הוא סיפור סינדרלה פיימונטזי אמיתי. כנער צעיר שנולד בנוֹבֶלּוֹ אחד מ-11 הכפרים שמרכיבים את אזור היין הקטן והיוקרתי ברולו, הוא בילה את זמנו בעבודה במסעדה המשפחתית, ריסטורנטה דל'אנג'לו. בזמן עבודתו במסעדה נחשף אלוויו ליצרני היין המקומיים והחלום להפוך בעצמו ליינן החל לקונן בו, שכן ברשות משפחתו היו ענבים שנמכרו ליצרנים יין אחרים ושימשו להפקת יין בהיקף קטן לאורחי המסעדה.
חלומות נועדו להתגשם, ובאחד הימים של תחילת שנות הש-60 פגש אֶלְוִיוֹ במסעדה את ג'וזפה מרקריני, שחיפש יינן ליקבו בכפר לה-מורה שבברולו. אלוויו, שאמנם הכיר היטב את מלאכת הפקת היין אך היה נטול דיפלומה, קפץ על ההזדמנות והחליט לקחת את המשרה בהתנדבות. היין מהבציר הראשון שיצא תחת ידיו, בציר 1964 שהיה נפלא בברולו, הפך עם השנים ליין אגדי של מרקריני.
לאחר שנים ארוכות של עבודה במרקריני שבמהלכן הפך לשותף, הוא החליט להגשים חלום נוסף ולצאת לדרך חדשה ועצמאית. בתחילת שנות ה-90, כשהוא בן 60, רכש קוניו אחוזה שממוקמת על ראש גבעה בנובלו, כפר הולדתו, ממש בליבה של חלקת הכרם המובחרת ראוורה. להרפתקה המאתגרת הצטרפו נדיה, בתו של אֶלְוִיוֹ, ובעלה ואלטר פיסורה, שהקדישו את חייהם לעבודה ביקב החדש שנוסד.
התקופה הראשונה של קוניו ביקב החדש הצריכה חקר ולמידה של מאפייני האזור החדש. בציר הביכורים חל בשנת 1991 וכשהיין הראשון יצא לשוק, ארבע שנים מאוחר יותר, הוא נשא על תוויתו את השם ברולו ראוורה, והיה למעשה יין הברולו הראשון שנשא את שמה של חלקת הכרם ראוורה. מאז, נחשב יקב אֶלְוִיוֹ קוניו לאחראי המרכזי לזינוק החד במעמדה של ראוורה כמקור איכותי במיוחד לענבי נביולו.
הפילוסופיה של קוניו קשורה במסורת המקומית של הפקת יין, קרי תסיסות ארוכות והבגרה ממושכת בחביות גדולות. המטרה הייתה מאז ומתמיד לקבל יין שייצג את הטרואר הספציפי של הכרם והיינות שיקפו שילוב של צניעות, טוהר ודיוק. לא בכדי, הפך היקב במרוצת השנים לשם דבר בברולו בפרט ובפיימונטה בכלל.
בשנת 1996, העביר אֶלְוִיוֹ את ניהול האחוזה והיקב לחתנו ואלטר, שממשיך להתוות את דרכו של היקב גם היום. ואלטר אמנם שמר בקנאות על המורשת, אך בד בבד לקח את היקב קדימה לעידן חדש, בין היתר בזכות טיפוח כרמים הישנים לצד רכישת כרמים חדשים בראוורה.
בשנת 2016, כשהוא בן 79, נפטר אֶלְוִיוֹ קוניו לאחר שסבל מסיבוכים בשל מחלת הסכרת ממנה סבל. אך מורשתו הגדולה עומדת איתנה, בכך שהוא שם על המפה את הכפר נובלו בכלל ואת חלקת ראוורה בפרט.
למרבה השמחה, היינות של קוניו מגיעים בשנים האחרונות לארץ ע"י חברת בכחוס לייבוא יין. בין אם מדובר בלנגה נביולו, בנאשטה או ביינות הברולו המפורסמים, אלו ביטויים אותנטיים ומלאי אופי למקורם הגיאוגרפי שבצפון-מערב איטליה. אנחנו ב-צ'ירז גאים מאוד להציג אותם בפניכם.
יינות נוספים מהיקב
יינות דומים
Description
הטרואר של אלטו פיימונטה שונה בתכלית מזה של הלאנגה, הוא ברובו גבוה יותר, וקרקעותיו לרוב וולקניות ומטמורפיות. לפני הפילוקסרה היו כמעט חצי מיליון דונם של כרמים באזור אלטו פיימונטה, כאשר חלק הארי שלהם היה נטוע נביולו. כך שזה היה למעשה הלב הפועם של הזן באיטליה, הרבה יותר מאשר בכפרים ברולו או ברברסקו. אך כיום כל האזור על כפריו הקטנים אינו עולה על 10000 דונם. פשוט לאף אחד לא היה משתלם לחזור לחקלאות במאה ה-20, בטח עם שתי מלחמות עולם ועיור מסיבי, והאזור איבד גפנים לטובת יערות ואיבד מיוקרתו, עד לימינו בהם שב סוף סוף לעניין חובבי יין סקרנים.
זן הנביולו מהווה עדיין את רוב העשייה המקומית למרות שכאן קוראים לו ספאנה. יין ה-Spanna של ואלאנה מיוצר באופן דומה למה שהוא עושה ביינות האחרים שלו המגיעים מן הטרוארים האציליים יותר שלו – גָּטִינָארָה וּבּוֹקָה (Gattinara ו–Boca). ההבדל היחיד הוא גובה הכרמים, כאשר הפרי ביין הזה מגיעים מכרם נמוך יותר (אזורי פארה, וגֶּמֶּה) על גבעות מוארכות המשתרעות דרומה מהר המונטה רוזה.
היין שייך לאפלסיון ׳קוֹלִינֶה נוֹבָארֵזִי׳ שכשמו מצוי בגבעות שסביב העיר נובארה. זהו אפלסיוןצעיר יחסית כאשר בשנת 1994, הצליחה קבוצה קטנה של כורמים במחוז לקבל סיווג DOCמשלהם. מעבר ליין האזור ידוע כיצרן משובח במיוחד של נקניקים ומקור מבוקש מאד לפטריות.
היינות הלבנים של האזור מיוצרים על טהרת זן הארבלוצ׳ה בעוד האדומים עשויים עם 50% נביולו לפחות, אליו מצטרפים כאמור על פי רוב בַּרְבֶּרָה, קְרוֹאָטִינָה, וֶסְפּוֹלִינָה, אוּבָה רָארָהוּבּוֹנַרְדָה. היין שבידיכם עשוי על טהרת הנביולו והוא מפגין את מלוא הפוטנציאל הנפלא של האזור הקריר יותר, עם ביטוי מעודן, אלגנטי, חמיצות גבוהה יותר ומרקם חד ומדויק. נביולובבסגנון ואופי שכבר לא מוצאים בלאנגה. כך שאם אתם חובבי פיימונטה, אתם ממש חייבים להכיר את יקב ואלאנה בפרט ואת יינות פיימונטה הגבוהה בכלל.
