השנה היא .1870 המקום: צ׳ילה, וליתר דיוק, עמק מאיפו, אזור פורה במיוחד המצוי 34 ק״מ מסנטיאגו הבירה. דון פרנסיסקו אונדוראגה ויקוניה חוזר ממסע לימודי-חקלאי באירופה אל אשתו האהובה, אנה פרננדז דה איניגואז, ובכליו מתנה יוצאת דופן. הוא נושא עימו ייחורי גפן, קברנה סוביניון ופינו נואר שבחר בצרפת, וכן ריזלינג וגוורצטרמינר מגרמניה. את השתילים הביא עטופים כל אחד בעופרת, על מנת שיצליחו לעמוד בתלאות הדרך. עם סיום הנטיעה בסן ויצ׳נטה דה טאלאגאנטה הוא נותן לכרם את שמה של אם שבעת ילדיו, 'פונדו סנטה אנה'. הבצירים הראשונים מגיעים בעיצומה של מלחמת חמש השנים שבין צ׳ילה ובוליביה-פרו. דון פרנסיסקו אוסף את ארגזי עץ האלון בהם מגיע הנשק שצ׳ילה רוכשת. זהו אלון שמקורו בבוסניה וממנו, בעזרת חבתן שהגיע מצרפת, הוא מייצר את החביות הראשונות של היקב שיישא את שמו, אונדוראגה. נשמע כמו התחלה של סרט? קפצו איתנו ל.1903- יקב אונדוראגה מייצא את ארגזי היין הראשונים מצ׳ילה לארצות הברית. דון פרנסיסקו נעשה לדמות פוליטית וציבורית ונבחר לתפקיד שר התחבורה. בחמישים השנים שלאחר מכן היקב זוכה בפרסים בין לאומיים שונים ומגיע לתפוקה של כחצי מיליון בקבוקים בשנה, 60% מהם מיועדים לייצוא, והכל בניצוחו של פדרו, בנם של אנה ודון פרנסיסקו. המרתפים בטאלאגאנטה הופכים לתחנת חובה לביקור עבור ראשי מדינות, דיפלומטים וידוענים המבקרים בצ׳ילה. לא מאמינים? חפשו באתר היקב ותגלו איזכור אפילו לביקור של גולדה מאיר שלנו ב.1976- לשיאו החברתי מגיע היקב בשנת ,1990 עת הוא מארח את קבלת הפנים החגיגית של נשיא צ׳ילה הנבחר. ברשימת המוזמנים היו אז נשיאי דרום אמריקה ומרכזה ומשלחותיהם הרשמיות. תעשיית היין בצ׳ילה, שהחלה את דרכה עם הגיעו של הכובש הספרדי במאה ה,16- חיכתה עד לסוף המאה ה20- כדי להגיע לתקופת הרנסנס שלה. בתקופה זו של קפיצה טכנולוגית, מכלי הנירוסטה אפשרו לייצר כמויות גדולות של יין נגיש שענה על דרישה עולמית ליינות ׳עולם חדש׳ פירותיים ומוכנים לשתייה. כחלק מתהליך הצמיחה שהביא העידן המודרני, התפתחו חלק מהיקבים לכדי ממדים עצומים בשטחי הכרם ובהיקפי הייצור, וסגרו הסכמי שיווק והפצה ברחבי העולם. אחרים העדיפו שיתופי פעולה עם יקבים מפורסמים שהביאו מצדם הון וידע שסייעו להצלחתם של יינות צ'ילה, ולא רק הזולים שבהם, לזכות בהערכה מסביב לגלובוס. השינויים בשוק היין הצ'יליאני והפיכתו לשוק שמתבסס על יצוא משכו לעברו משקיעים חדשים שזיהו את הפוטנציאל. באונדוראגה זה בא לידי ביטוי בשנת 2006 עם כניסתם של שני שותפים לבעלות ביקב, מהלך שנשא עימו תנופת התרחבות לאזורים חדשים. בשנים אלה נרכשו 10,000 דונם בליידה, אלמאוהה וקוקנס, והוקם יקב מודרני שני, שבאמצעותו היה ניתן לייצר 20 מיליון ליטר יין בשנה מ18,000- דונם כרמים בסך הכל. יינות מבעבעים הושקו והפכו להצלחה גדולה ונוצרו סדרות יין חדשות בהתאם לקווי סגנון שמאפיינים את היקב. צעד משמעותי לעבר העתיד ובעיקר לעבר יינות איכות נעשה ב2007- עם סדרת ׳טרואר האנטר׳. בסידרה זו ניתנה ליינן עטור הפרסים של היקב, רפאל אורחולה, יד חופשית לאתר חלקות יוצאות דופן שאותן הוא מבטא בצורה הטובה ביותר באמצעות הזן המתאים להן. רפאל, המכונה רפא, מצויד בניסיון בין לאומי נרחב בעבודה עם זנים שונים, בהכשרה בגישה בורגיניונית של עבודה עם חלקות לפי מאפייניהן ובסקרנות גיאוגרפית גדולה. כל אלה מאפשרים להוציא מדי שנה כ15- יינות נישה איכותיים שהתקבלו היטב בעולם.