בין פסגות ההרים הגבוהים, במקומות בהם העננים נושקים לאדמה והנוף עוצר נשימה, גדלים כרמים ייחודיים המביאים לעולם יינות בעלי אופי יוצא דופן. התנאים הסביבתיים קשים: סערות החורף מכסות את הגפנים בשלג, והשיפועים התלולים, האדמה הדלה והרוחות החזקות מחייבות את השורשים להעמיק חפור אל תוך הסלע. הכורמים בהרים הגבוהים מוכרחים להיות טיפוסים הרואיים, כי הטיפול בכרמים הוא אתגר פיזי יומיומי, ונדרשות עבודה קפדנית ומסירות גם על מנת שהיין ישקף את עוצמתו ויופיו של הטבע. לאזור היין הצרפתי האלפיני סבואה )Savoie )שנמצא במזרח צרפת, קרוב לגבול עם שוייץ ואיטליה, יש חשיבות היסטורית ותרבותית גדולה. אך למרות זאת וחרף העתיד הגדול הצפוי לו אם תימשך ההתחממות הגלובלית ואזורי היין המובילים יאבדו את הכתר, אצלנו בישראל האזור כמעט ואינו ידוע. זה בדיוק המקום שלנו בצ׳ירז להיכנס לתמונה ולהציע פנינים כמו הזנים הייחודיים של סבואה, האדומים Mondeuse( מונדז( ו-Persan( פרסאן(, והלבנים Jacquère )ז׳אקר Altesse(( אלטס(, Gringet( גרינז׳ה( ו-Bergeron ברז׳רון, )המוכר לנו כרוסאן בעמק הרון(. זנים אלה עברו התאמה לגובה של עד 1,000 מטר מעל פני הים, ולמיקרו-אקלים הייחודי של האזור: קונטיננטלי-הררי, פנים-יבשתי, שנהנה מהשפעה ים תיכונית מסוימת, עם חורפים קרים וקיץ חם יחסית ומרובה גשם. הכרמים של סבואה נטועים על אדמת גיר לפרקים עם חרסית, ומחולקים לשלושה אזורים עיקריים: בצפון-מזרח ליד אגם ז׳נבה, בצפון-מערב ליד נהר הרון, ובדרום, בקומב )עמק( דה סבואה ובקלוז )מפער מים( דה שאמברי. באזורים הרריים הקיץ קריר יחסית, והפרש הטמפרטורות הגדול בין היום ללילה מביא להבשלה איטית יותר של הענבים. התוצאה היא שגם בשלבים מתקדמים הפרי אינו צובר כמויות גדולות של סוכר, ושיעור האלכוהול ביין יהיה נמוך יותר. במקביל נשמרת רמת חומציות טובה, שמעניקה ליין רעננות בריאה, איזון ומבנה, ותורמת ליכולתו להתיישן היטב. להבשלה האיטית יש יתרונות נוספים. בעוד לחומרי הארומה והטעם יש זמן רב להיווצר, הפנולים )חומרי הצבע והטאנינים בקליפות( מתפתחים בצורה מתונה. כך מתקבלים יינות לבנים מורכבים ומרתקים, ואדומים קלי גוף ונגישים, עם תיבול אקזוטי ומפתיע וטאנינים דמויי משי. אדריאן ברליוז, היקב ממנו מגיע היין שלפניכם, הוא שילוב מוצלח בין מסורת למודרניות. ז׳יל, בן דודו של אדריאן, ידוע באזור כמי שכבר בשנות ה90-׳ הפחית באופן דרסטי את כמות היבול שלו והמיר את החקלאות לביו-דינמית. אדריאן הקים את היקב שלו בשיניין )Chignin )שבדרום סבואה ב,2006- לאחר שסיים לימודי כורמות וייננות בבון שבבורגון. הוא היה באמצע שנות ה20- שלו, ברשותו היו פחות מ10- דונם, אך היה לו ממי לקבל השראה. מההתחלה שאף לייצר יינות בעלי אופי ייחודי ולבטא את הטרואר של סבואה, שאיפה שנותרה בעינה גם כשבהדרגה גדל עד ל70- הדונם שיש לו היום. את 17 חלקות המשנה, אותן זיהה בכרמים שלו על פי מאפייניהן הספציפיים, הוא מטפח בנפרד, כל אחת באופן המדויק לה, ומיינן בנפרד, כל אחת כפי שנכון לה. הגפנים, הנטועות בשיפועים דרמטיים של עד 50 מעלות, מטופלות ביד או באמצעות סוסים שכן טרקטורים לא יכולים לעבוד במתלולים שכאלה. בכרם לא נעשה כל שימוש בחומרי הדברה או בדשן שאינו אורגני. הבציר הידני מבטיח את האיכות הגבוהה ביותר של הענבים, שתוססים באמצעות שמרי הבר שעליהם. היין מבגיר במכלי נירוסטה או חביות עץ גדולות.