משלוח חינם מעל 350 ש"ח

סל הקניות שלך עדיין ריק

התזמורת

קוֹנְצֶ’רְטוֹ לְטוּבָּה

אני מהמר שמעולם לא שמעתם קונצ׳רטו לטובה ולא הלכתם לרסיטל של בסון, וזאת פשוט כי אין דבר כזה. במוסיקה קלאסית ישנם כלים סולנים המסוגלים להחזיק יצירה במו עצמם בלא צורך בכלים נוספים, כמו כינור, חליל וכמובן פסנתר. כלים אלו יכולים לבצע פרלוד, סונטה, ואפילו רסיטל שלם ולהקסים את אוזני השומעים. לעומתם, ישנם כלים אשר צליליהם מהדהדים טוב יותר במסגרת תזמורתית, אך בגפם חסרים הם רוחב ועומק. פאגוט, אבוב וקונטרבס יעניקו גוונים ומרקמים מרהיבים ליצירה רבת כלים אך נדירות היצירות שנכתבו לסולו קרן יער למשל.

כך הדבר גם ביין. ישנם זנים סולנים, שאפשר לבקבק אותם בגפם, ללא צורך בזן משלים. שרדונה, סוביניון בלאן, סירה או קברנה סוביניון מסתדרים היטב לבד, ולרוב אינם זקוקים לשותף או בני לוויה על מנת ״להחזיק״ יצירה ייננית. כמו שתי ידיים על פסנתר, יכול קברנה לבדו לצבוע אקורד רב-ממדי מן הנמוכים ועד הגבוהים, מן הארומה ועד הבוקה.

לעומת זאת זן כמו פטי ורדו (למרות הטירוף המוזר שיש בארץ סביב הזן הבינוני הזה) ברוב המקרים אינו מצליח להביע מורכבות מיוחדת או רבגוניות יוצאת דופן, מאידך בבורדו ובמקומות רבים בעולם, גם עם 5-10% בלבד, הוא עשוי להעניק לקברנה סוביניון או למרלו בבורדו את הקיק שחסר ולהקפיץ את היין.

עמק הרון – סולן בצפון, תזמורת בדרום

בניגוד ליינות הרון הצפוני, העשויים מזן סולן אחד, הסירה, יינות הרון הדרומי, ובמיוחד שאטונף דו פאפ, הנם תזמורת של עד חמישה שישה ועד 13 זנים. כל ׳כלי׳ מעניק צבע ומרקם, כך שבייננות טובה מתקבלת יצירה עשירה מורכבת ומרובת גוונים. 

אז בואו נכיר את חברי תזמורת הדרום:

הבהיר, האדום והעסיסי מבין זני דרום צרפת, גרנאש אינו בשל לפני שהוא מגיע ל-15% אלכוהול. חמיצותו נמוכה, ומכיוון שאין לו טאנינים, הוא גם נוטה להתחמצן. כשהוא לבדו הוא יכול ליצור יין גדול רק על טרואר נפלא. ברוב המקרים טוב לו מאד שיהיו חברים לצדו. 

קשוח, טאני, מתקשה להגיע להבשלה, המורבדר מעניק את החוסן והעומק של היין, ומאפשר לו להתיישן היטב. לבד, כאמור, יקשה עליו לשמח, בטח בהיותו צעיר. הוא נמשך לגרנאש כמו יין ליאנג, כמו דבורה לפרח. חסרונות הגרנאש הם יתרונותיו, והיפוך הדברים. 

הסירה היא המלח והפלפל של הממסך. עם חמיצות, פרחוניות ותבלון שחור סגול, הסירה מעניקה את חוט השדרה ואת האורך של היין.

קונואז, סנסו, או ואקארז הם זנים יחסית עלומים, שבהימצאם מעניקים גוונים נפלאים ליין. לצערי פוגשים אותם פחות מידי בימינו, אך כשתטעמו לא תשכחו את הטוויסט.

באנלוגיה קולינרית, המורבדר הוא הבשר, הגרנאש הוא התבשיל, הסירה היא הפלפל והתבלינים השחורים, ושאר הזנים הם עלי הדפנה, הפלפל האנגלי והלימון. ככל שנשארים הם יחדיו – כך ייטב. הם מתמזגים לתבשיל משמח, שבכל כף שלו מתגלים עוד ניואנסים ועוד טעמים. 

בין אם אתם אינדיבידואליסטים שאוהבים את הסולנים ובין אם אתם שחקנים קבוצתיים מסורים שאוהבים דווקא את ההוויי של להקות ושל אנסמבלים, אין סיבה ביין להעדיף את האחד על פני האחר. ישנם אזורים בהם נוצרה תרבות ומסורת של יינות זניים מרגשים המזקקים את המהות והייחודיות של זן הענבים וישנם אזורים שהצליחו דווקא בגין היכולת שלהם להפיק יינות מופלאים שאין לחפש בהם את ביטויו הזן, כי אם את המכלול, את ההרמוניה, את אותו השלם הגדול מסכום חלקיו.