כשהחלוצים הקימו את הקיבוצים הראשונים הם ודאי לא ציפו שגידולי השדה שלהם יהפכו סמל לאנינות. כשהכורם המיתולוגי ואיש קיבוץ צרעה רוני ג׳יימס הגה את יקב צרעה הוא לא העלה על דעתו שכך יתחיל תהליך של שורשיות שיביא לגאווה מקומית בשפלת יהודה. היינן המאסטר ערן פיק הביא את היקב לגבהים של איכות ישראלית מן המעלה הראשונה וחיבר בכך את החזון של רוני ג׳יימס לרף הגבוה של השוק הבינלאומי.

יינות היקב מגיעים אך ורק מענבים אשר גודלו וטופחו בכרמים של צרעה, על הטרסות העתיקות שבסמוך לקיבוץ שורש, והם מבטאים נאמנה את הטרואר של הרי יהודה. יודעי חן מפללים לאחד מ-3500 בקבוקים של יין הדגל ‘מיסטי הילס’ שמופק מגפנים בוגרות שגדלות במפנה צפוני על טרואר גירי יוצא דופן ועשיר במאובנים.

יקב צרעה מגלם בתוכו את הרוח הישראלית: שילוב בין חדשנות למסורת, חיבור עמוק לאדמה ואהבה גדולה ליין. הסיפור של היקב הוא סיפור של חלום שהתגשם, של עבודה קשה ושל חזון שממשיך להנחות את הדרך קדימה. אם זה נשמע לכם כמו טקסט שיווקי מוגזם ואתם מעקמים עליו את האף, אנחנו מצטערים. גם שעון מקולקל מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה, ויקבים רבים יכולים להשתמש לשווא במילים יפות פשוט מפני שיש יקבים בודדים שדברים אלה נכונים לגביהם.

קיבוץ צרעה, שמשקיף אל עמק שורק ממורדות הר שמשון שברמת בית שמש, עבר כמו כל הקיבוצים בארץ שינויים לא מעטים. אחד מהם קרה בשנת 1993, כשרוני ג’יימס הצליח לשכנע את החברים שהשיגעון הפרטי שלו יכול להכניס כמה שקלים לקופת המשק, ועל הדרך הכיר להם מילה חדשה –  טרואר. “אני כל החיים חלוץ. לא פשטתי את מדי החלוץ שלי. זה מקצוע שמולבש עלי״ אמר ג׳יימס בראיון שנתן בראשית שנות ה-2000 ובו שטח את משנתו. ״יש שסע בין התפיסה של עשיית היין לסביבה הקיבוצית. היין דורש גישה איכותית, אינדיבידואליסטית, תובענית, שבבסיסה התמסרות והתמדה. אי אפשר להחליף את העובדים כל הזמן. אתה בא עם מערכת של רצונות ודרישות של מוצר סנובי חיצוני, שדורש שלא להתפשר, ומתייצב מול המתכונת של הקולקטיב – להשתמש במי שיש, למכור מתי שאפשר, לגדל איך שבא”.

הילד שנולד בקהיר, עלה בהיותו בן 5 ושוכן עם משפחתו במעברה בטירה, החליט למגינת ליבה של אמו להירשם לבית הספר החקלאי בנהלל ועבד כרועה צאן. כמקצוע שני בחר בלימודי מטעים, השתלם בכרם והפך מומחה לגידול ענבים. הקשר הרגשי לכרם, לגפן, לאשכול ולענב עשה אותו לכורם מצטיין ומבוקש, וקיבוצים רבים חיזרו אחר משפחת ג’יימס. קיבוץ צרעה נבחר על ידי אשתו של רוני משום שהיה מהראשונים שחזרו ללינה משפחתית, ורוני, שנכנס מיד לתפקיד מנהל הכרמים, עשה בתוך עונה אחת מהפך בגפנים המוזנחות שגדלו בהם פרא.

המעבר הטבעי והמתבקש מחקלאות לייננות קרה כשרוני הבין כמה טובים הענבים שגידל, וחשב שהוא רוצה להפיק מענבים אלה את היין שלו. קשיי מימון עיכבו את מימוש הרצון עד בשנת 1992 שכנע את משרד החקלאות ש”להקים יקב בשפלת יהודה ולהפיק יינות מהרי ירושלים זה יעד לאומי”, והצליח לקבל תמיכה ממשלתית. כדי להוכיח את צדקתו עשה בשנת 95 שלושה יינות מענבי קברנה. שניים מכרם שהיה בגבעת החלוקים, ואחד מענבים מובחרים מהגליל. היין הגלילי היה שונה לחלוטין, ורוני, שהפך בעקבות הניסוי למאמין אדוק באלוהי הטרואר, החליט שאת היין שלו הוא יעשה רק מהכרמים שלו, שבהרי יהודה.

רוני היה אבן הפינה של גל יקבי הבוטיק של ישראל. הוא סייע ויעץ לחלוצים האחרים של סוף המאה הקודמת, כדוגמת אלי בן זקן (קסטל), יאיר מרגלית (מרגלית), שוקי ישוב (עגור) וזאב דוניה (סוסון ים), ומעורבותו הייתה חשובה עד שקשה לדמיין את התחדשות הענף בלעדיו.

בתחילת שנות ה-2000 רוני חלה בסרטן. כשמצבו החמיר החליט להכניס ליקב משקיע, נתן חברוני, כדי להבטיח לבייבי שלו המשכיות בריאה. ב-2006 הצטרף לרוני היינן ערן פיק, מבכירי יינני ישראל, טייס, בוגר אוניברסיטת דייויס והישראלי הראשון שקיבל את התואר  MW התואר הגבוה ביותר בעולם היין. זמן קצר אחר כך רוני הלך לעולמו, ונתן וערן את גיבשו את הפילוסופיה הייחודית של היקב: לעשות את היין הטוב ביותר שאפשר, ולעולם לא להעדיף כמות על פני איכות.

גישה זו הוכיחה את עצמה על פני שנים של עבודה קשה, וערן פיק ויקב צרעה צברו מוניטין בארץ ובעולם. הבטחון המקצועי של ערן בשילוב טכנולוגיה מתקדמת ושיטות מסורתיות, לצד בחירה מוקפדת של זנים המתאימים לאזור וכורמות קפדנית של דור ג׳יימס, בנו של רוני, יוצרים יינות מורכבים וייחודיים עם יכולת התיישנות נהדרת, שזוכים לביקוש גדול ואוזלים במהירות.

עם חוש הומור ציני ומושחז ותואר השולף המהיר ביותר (ברשתות החברתיות) ערן הוא דוגמא ומופת בין בני הדור השני של יינני ישראל, מי שבאו בנעלי החלוצים והצליחו ומילאו אותם.

כחלק מההערכות לקפיצת מדרגה ולקראת מבנה יקב חדש שעתיד לקום ליד הכרמים בקיבוץ שורש, הצטרף לאחרונה היינן המוכשר דן שיינמן לשורות הצוות.

כדי לתת ליקב צרעה את ההכרה העולמית שלה הוא ראוי, ולקבל מקום על מדף שהוא לאו דווקא זה הכשר, ערן נוטל חלק פעיל ב״קוורטט של הרי יהודה״. במסגרת זו ארבעת היקבים המובילים באזור היין הרשמי הראשון בישראל, קסטל, פלם ספרה וצרעה, פועלים כגוף אחד על מנת להביא את היין שלהם לתשומת לבם של מוסדות היין הנחשבים, סומליירים משפיעים ולמסעדות החשובות בעולם. על הדרך זוכה ישראל בשגרירים רמי מעלה שמספרים את סיפור רנסנס איכות היין שלה.

בכרמים, שנמצאים באזור שואבה ליד קיבוץ שורש, גדלים בעיקר קברנה סוביניון וסירה, אך כמשלימים תמצאו את שחקני בורדו המשלימים – קברנה פרנק, פטי ורדו ומרלו. בגזרה הלבנה נטועים בעיקר סוביניון בלאן ושרדונה, אך לא מזמן הצטרף גם כרם סמיון חדש ונציין שתי אנקדוטות חביבות בדמות גוורצטרמינר ממנו נוצר יין הקינוח המקסים ׳אור׳ והזן הנדיר אוזלטה שגדל כיום בעיקר כדי לשמש למשחקי טריוויה בעולם היין המקומי. הכרמים נהנים מבריזה שעולה מהים ומצינת הלילה של רום הרי ירושלים. עשביית הכרם המטופחת מרבה את המגוון האקולוגי ומשמשת כר מרעה לעדר צבאים שחי בהם פרא, והכורמות האיכותית נקייה ומהודקת.

ליקב צרעה ולמשפחת פלם יש מיזם משותף נוסף מהעת האחרונה: שני היקבים קנו את שאטו לה טור דו הו מולין, יקב הנמצא ממש בשולי האפלסיון היוקרתי סן ז׳וליין בגדה השמאלית של בורדו. הם מתכוונים לייצר שם יין כשר ולהביא את בשורת הייננות האיכותית לאזור קלאסי זה, שללא ספק זקוק לריענון. האם היין הישראלי ילך בעקבות הקולינריה? ימים יגידו.

לקרוא על היינות של צרעה

הרי יהודה לבן

שורש לבן

הרי יהודה אדום

שורש אדום